When I was your man-מתורגם

פרק 18

פרק.
תודה לכל מי שמצביע ומגיב!!
ואני שוקלת לשים 2 תמונות בכל פרק אחת בהווה ואחת בעבר.. מה אתם/ן חושבים? או שזה לא כל כך משנה?
תהנו❤️

-
חלק 1/ הווה - דצמבר 2017 - לואי

אחרי הסרט השלישי של אחר הצהריים, נגמרו לי התירוצים להצדיק את נוכחותו של הארי איתנו. למרות שהשעה כבר עברה את השעה שבע, והיום בבירור נגמר. אני חושב שהארי כמוני, והוא מחפש תירוץ להישאר איתנו. לילי נמתחת בזרועותי כשהיא מביטה על הארי שמתיישב על הצד שלו בספה. אני נושך את החלק הפנימי של הלחי שלי.

אני רואה את המשפט מגיע כשהוא סוף סוף קם, מחפש את הטלפון שלו. הוא לא נגע בו כל היום. כמוני אגב.

"אני הולך הביתה..." הוא אומר לבסוף, מביט בי.

זה לגמרי לא בא בחשבון לגבי לילי. העיניים שלה נשואות אליי. אני מניד בראשי באיטיות כשאני עומד. אני מחזיק את מבטו כשאני מתקרב אליו, שפתיי מכווצות מעט.

״אתה לא חייב, אתה יודע... אתה יכול להישאר איתנו״. אני אומר לו בשכנוע.

אבל זה לא הגיוני. אין לו יותר סיבה להישאר כאן, כי לילי טובה יותר. היא נחה כל היום, ישנה במשך רוב אחר הצהריים, ונראה שהיא כמעט התאוששה. אני בטוח שמחר כל זה יהיה היסטוריה, ולא נזכור את זה בשאר השבוע.

"כבר מאוחר, לואי, השעה כבר שבע וחצי ו.."

״לא, לפחות תישאר איתנו לארוחת ערב״, אני כמעט מתחנן בפניו, קוטע אותו, בעודי מתקרב אליו מבלי להסיר ממנו את עיני.

״אתה בטוח שזה רעיון טוב?״ הוא שואל אותי ברצינות רבה.

לא. ברור שלא. או שכן?

אני באמת לא יודע.

האמת, לא בילינו כל כך הרבה זמן ביחד כבר עידנים, תחת אותה קורת גג ובלי לקרוע אחד את השני. למעשה, אני מאמין שכן. כן זה רעיון טוב! אני רוצה לבלות איתו, לדבר איתו ולהעמיד פנים ששום דבר לא קרה. אני צריך לנסות, בשביל לילי. אבל אני לא יכול להכחיש את זה, זה גם קשור אליי.

אני מהנהן בראשי במהירות וממהר לענות לו:

״כן, אני רוצה שתישאר.״ אני מתחיל לפני הפסקה קצרה, כאילו חיפשתי טיעון חדש כדי לגרום לו להישאר. ״חוץ מזה הבטחתי לך שתקרא את הרומן החדש שלי!״

״נכון״, הוא אומר בחיוך קל.

״לא היה לנו זמן לעשות את זה אחר הצהריים אז... נוכל לעשות את זה אחרי ארוחת הערב?״ אני מציע לו.