Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״יש את קלואי, היא ממש מתוקה.״ איזבלה כמעט נשמעת מתחננת, ואני מאוד מתאפק כרגע לא לפרוץ בצחוק. ״לא היא לא.״
״בחייך אנדרו! אתה לא רוצה אף אחת. אני מוותרת.״ הניתוק שהגיע מיד לאחר מכן הרגיש אישי. יצאתי מהמכונית שלי וגוף קטן התנגש בי, השפלתי את מבטי מכדי לראות מה הסיפור. ״לוסי?״
לעזאזל הבחורה הזאת רודפת אותי. ״היי.״ היא מחייכת. ״היי.״ החזרתי ביובש, רק רציתי לסיים את הסידורים שלי. ״נתראה מאוחר יותר? כנראה?״ היא מחייכת חיוך שכבר התרגלתי אליו. ״כנראה.״
מיד לאחר מכן נכנסתי לקניון שהייתי בו עם סול לפני כמה ימים, אני רוצה להביא לה את הטבעת שהיא רצתה. אני לא יודע למה לעזאזל זה כל כך בוער בי. ״אני רוצה את הטבעת הזו.״ הראיתי למוכרת את התצלום של הטבעת.
״בטח, כמה רגעים.״ היא חוזרת לאחר כמה רגעים עם קופסה סגורה שבה נמצאת הטבעת. שילמתי ומיהרתי ללכת להביא אותה לסול, זה הרגיש כמו מועקה בחזה. לאחר נסיעה קצרה, הגעתי אל האחוזה.
״היי אנדרו.״ היא מברכת אותי לשלום כשהיא יושבת ליד הבריכה. ״אתה יודע שבקרוב חופשת הקיץ?״ היא מביטה בי. ״בסדר, זה לא שיש לי ילדים.״ משכתי בכתפיי. ״לך לא, אך לשאר המאפיות שהחליטו לבוא לספרד בחופשת הקיץ כן.״ פאקינג שיט. ״את לא רצינית.״
״זה יהיה מהנה.״ היא מצחקקת כשהיא נראית די מרוצה מעצמה. ״הבאתי לך משהו.״ הוצאתי את קופסת הטבעת מהכיס שלי. ״מה? אנדרו! אתה לא רציני. זה לא היה עד כדי כך חשוב, אבל תודה. אני מעריכה את זה.״
היא מיד עוטפת אותי בזרועותיה. ״מחר יש את הפגישת עסקים שכריסטיאנו דיבר עליה בפיאסטה נכון?״ נזכרתי בזה לפתע, הייתי מוכרח לברר. ״אני חושבת שכן, אבל אתה מוכרח להפסיק לקרוא לזה פיאסטה.״
אני לעולם לא אתרגל לשינוי שם הפתאומי, למרות שהוא כבר לא כל כך פתאומי. עברו שנתיים, ואני ממשיך לשכוח. ״אני לא מאמין ששיניתם את זה ללוחוסו, זה גרוע. מאוד גרוע.״ עוד יבוא יום שבו אשנה את השם בחזרה לפיאסטה.
אין מצב שאני משאיר את המועדון שבחסותי עם שם כל כך עלוב. ***
״אתה מוכן?״ כריסטיאנו שואל אותי בפעם העשירית לפחות. ״כן, שוב כן. כן בפעם העשירית לחמש דקות האחרונות.״
״אז קדימה, צריך לצאת.״ אני מהדק את צווארון החליפה שלי, אני כל כך מחפש מישהי שם, אני חייב פורקן, לפחות עבור הלילה הזה. אם לוסי הייתה יוצאת מהפוזה של התמימה, זה היה יכול להיות אדיר. אך בכנות, אני לא חושב שזה יקרה אי פעם.
לאחר כמה דקות של נסיעה אנחנו נכנסים אל תוך הפיאסטה, כן. אני אמשיך לקרוא לזה פיאסטה, אני מסרב להחלפת שם. בכל זאת, הפיאסטה עבר שיפוץ מטורף, אי אפשר לזהות את הגרסה הקודמת יותר, שידרגתי את המקום לחלוטין.
ובכן, כמובן שהפיאסטה השתנה, כמו אלפי הדברים שהשתנו בשנתיים האחרונות. ״אשתי התעקשה שאני צריך להיות חלק מהכיף, אז הנה אני.״ מתאו מתיישב לידנו, ממש כאילו הוא לא צץ משום פאקינג מקום.
״זה אכן נשמע כמו קמילה שאני מכירה.״ סול מגיבה לדבריו. ״היא גם נמצאת גם? זה יהיה אדיר, לא אצטרך להשתעמם כל הלילה לבדי.״ סול שואלת את מתאו, אך מתאו מגיב בשלילה. ״היא תצטרף רק בעוד יומיים, כשכולם יבואו, מצטער סול.״
לעזאזל. הם לא מפסיקים להזכיר את זה. אני לא מאמין שאני אצטרך לסבול את זה למשך חודשיים. אני מת עליהם כן? אך אני גם מת על השקט שלי.
אני מת על לשמור על החפצים שלי לעצמי ולא לגלות שהם הפכו לחלק מהחצי פלסטיק של רוי וקול, זאת הולכת להיות חתיכת תקופה.
