Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אז גילית מה יש לך בבטן?״ אדריאן שואל את סופיה, סופיה עידכנה את הבנות, אבל האמת? לא ממש התעניינתי.
״כן!״ היא אומרת בהתרגשות. ״יש לנו בת!״ כרגיל הבנות לא מפסיקות לדבר על זה. אני מעיף מבט לעבר סול, היא נראת מרוחקת מהן, היא עוברת הרבה עכשיו, והבנות מדברות הרבה על הריונות, כל הבנות כאן היו בהריון, כולן חוץ מסול.
אני חושב שזה לגיטימי, סול עדיין צעירה, זה לא ממש אשמתה שכולן פה לא סוגרות את הרגליים שלהן. אוקיי שיט, זה יצא ממש גרוע. מזל שלא אמרתי את זה בקול. בכל אופן, גם אם היא לא תביא ילדים, לא יקרה כלום, זו בחירה שלה. וזה גם מה שאמרתי לה.
״גיליתם מה יש לכם בבטן?״ סופיה שואלת, ואני מניד בראשי. ״לא, לא לחוץ לנו לגלות כרגע.״ אני אומר את המצב כמו שהוא, אנחנו נחכה קצת יותר.
״ולנטינה! שכחתי לשאול, את באה לנשף?״ פאק. הנשף. שנה שעברה לא הלכתי אליו, אבל כנראה שולנטינה יודעת על מה מדובר. ״הדבר הזה עדיין מתקיים? לא הייתי שם מאז שהייתי בת 13. עבר זמן מה.״
״לא חייב ללכת-״ אני מתחיל להגיד, אני ממש שונא את הנשף הזה. פעם זה היה נחמד כי בנות היו נמרחות עליי, אבל עכשיו, בוניטה שלי איתי.
בוניטה שלי פסיכית במילא, ועכשיו היא גם הורמונלית. אלוהים, היא לא תהסס לרצוח את הבנות הללו. ״אני מאוד רוצה ללכת.״ היא מבהירה לי שאין סיכוי שאני מתחמק.
״פאק. בסדר, תשתדלי לא לרצוח אף אחד.״ היא מושכת בכתפיה. ״אשתדל, אני לא יכולה להבטיח שום דבר. גם עכשיו יש לי תירוץ, אני הורמונלית.״ לראות אותה בשמלת נשף הולך להרוג אותי.
״ואל! עצרו הכל! זו טבעת אירוסין?״ קמילה עוצרת אותה לרגע, בוחנת את הטבעת של האצבע שלה. ״אתה הצעת לה נישואין?!״ היא שואלת המומה. ״מתי?!״
״אני רוצה שהיא תהיה אשתי, את לא יכולה להאשים אותי.״ קמילה מביטה בי מעוצבנת. ״איך לא אמרת לנו!״ היא נוזפת בי, ואני מושך בכתפיי.
״לא יאומן, מה קרה לחיי הרווקות?״ כריסטיאנו שואל, ואני מגלגל את עיניי. ״דודה ואלי! עכשיו את תשחקי איתנו לנצח!״ קול אמר. ״נכון לא רק אני! גם התינוק שבבטן שלי עכשיו!״
״המה שבבטן שלך?״ אדריאן חוזר אחריה, הוא נראה מופתע. ״אני בהריון.״ עיניו נפערות. ״פאק. אני באמת לא מעודכן בכלום.״ הוא מלמל. ״כי אתה זקן. זקנים לא מעודכנים בשום-״ הוא קוטע אותה בנשיקה, וממש מתחיל להימאס לי לראות את מחזה ההתמזמזויות שלהם.
אה וכמובן, גם את מסע הרצח של מתאו וטיאגו, אז אני עולה לחדרי. ״אנדרו,״ בוניטה מתיישבת על המיטה, מחזיקה מסמך בידה. ״יש כאן את התשובה... אם זה בן או בת. אתה רוצה שנבדוק?״
״אה, חשבתי ש-״ אני מתחיל להגיד והיא קוטעת אותי. ״אני יודעת! אך הסקרנות הורגת אותי ואני לא חושבת שאני מסוגלת לא לבדוק אם זה בן או בת. אתה מכיר אותי, אני לא סבלנית בכלל.״
״אז קדימה, נבדוק בוניטה.״ אני נושק לראשה, והיא פותחת את המסמכים. ״רגע, מה אתה חושב שזה יהיה?״ היא שואלת, אותי ואני מניד בראשי.
״פשוט תפתחי את זה.״ פחדתי לנחש. פחדתי מכל הסיטואציה. ״אנדרו!״ היא קופצת עליי בהתרגשות. ״יש לנו בן!״ קפאתי לרגע. ״בן?״ חזרתי אחריה. ״כן!״
תוך רגע היא כבר הייתה למטה, מספרת לכל בן אדם אפשרי בהתרגשות. ״סופ! יש לנו בן!״ היא הולכת להיות אמא מעולה.
