Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״מה אני עושה כאן ולנטינה?״ אנדרו מחזיק את ראשו בכאב, חמרמורת אני מניחה. ״אני אסביר לאחר שתאכל.״ הושטתי לו את הדבר היחידי שאני יודעת להכין כמו שצריך.
״אתה תצטרך את זה.״ מילאתי עבורו כוס מים עם כדור לכאבי ראש והגשתי לו. ״תודה.״ הוא בלע את זה בתוך רגע וקבר את פניו בין ידיו. ״מה אני עושה כאן?״ הוא המשיך לשאול כשהחל לאכול מהסלט שחתכתי.
״היית ממש שיכור, ברמה שלא יכולתי לסמוך עלייך שתחזור לביתך ללא פגע. אז הבאתי אותך לכאן.״ הוא ממשיך לאכול מארוחת הבוקר, לא מעיף לעברי מבט. ״תשמע אנדרו, אם אתה באמת עד כדי כך סובל ממני, אני מוכנה להניח לך.״ אמרתי בכאב.
אני אוהבת את אנדרו, אני אוהבת כל דבר בו, אני אוהבת איך שהוא גרם לי להרגיש. אך אני לא חושבת שזה הדדי, אני לא חושבת שהוא אוהב את מה שאני גורמת לו להרגיש. ״אני לא חושב שאני כל כך שונא אותך עוד.״
לאחר המשפט הזה, הרגשתי שאלפי אבנים ירדו מליבי. ״באמת?״ ליבי הלם בחוזקה. ״את אולי לא ניצלת אותי, אך את כן נטשת אותי עבור גבר אחר. תעמדי מאחורי המעשים שלך ולנטינה.״ גלגלתי את עיניי.
״גם לזה הייתה סיבה. אני לא כלבה אנוכית שעוברת מגבר לגבר.״ ליבי מאוד אוהב את אנדרו, וזה קשה עבורי. אני כבר יודעת את זה בתוכי, שאם לא אנדרו, אף אחד. אני לא מרגישה עם אף אחד אחר מה שאנדרו גורם לי להרגיש.
ומעבר לכך, אני תמיד משווה גברים אחרים לאנדרו. אני ממש שונאת את זה, הלוואי שיכולתי להפסיק. אך ליבי לא מסוגל לשחרר ממנו כל כך מהר, לא ללא מלחמה.
״אני לא רוצה לשמוע את התירוצים שלך.״ הוא סינן והזעם מיד עלה בי. ״אם אתה אפילו לא מעוניין לשמוע אותי מסבירה אני לא רוצה אותך בחיי, נמאס לי מהיחס שלך אנדרו. עשיתי רק דבר אחד לא בסדר!״
״והדבר הזה היה כשהחלטתי לבחור בך על פניי. כי אתה אפילו לא מעריך את זה.״ מילותיי לא היו קלות, אך בכל זאת הפלתי את הפצצה הזו וברחתי אל תוך החדר שלי, שכעת מלא בריחו הגברי, ממש נהדר.
אני קוברת את ראשי בכרית, וממש מתאפקת שלא לבכות. אני לא רוצה לבכות, אני שונאת לבכות. אני לא ילדה קטנה. אך זו לא ההרגשה שאני רוצה, למה אני רודפת אחריו כל-כך כך?
תוך רגע הדלת נפתחת, ואני ממהרת לנגב דמעה שזלגה. ״תסבירי לי, אני מוכן לשמוע.״ אלוהים, אני שונאת את שינוי מצבי הרוח שיש לאנדרו לפעמים. ״אבי איים עליי, הוא דרש ממני לחזור למקסיקו ולשבור את ליבך.״
״נדרש ממני להתחתן עם כריסטופר, ולהשאיר אותך מאחור שבור לב." אני שונאת להזכר בכל זה, זוהי התקופה האפלה ביותר בחיי. ״או שמה?״ הוא שאל ואני שונאת את הזכרונות שעולים במוחי. ״או שהוא ירצח אותך, ועוד אנשים ממשפחתך.״
״אל תבכי ולנטינה.״ הוא חוזר על אותו המשפט בכל פעם שאני בוכה, זה כבר נהיה מנחם בשלב מסוים. ״אני כבר לא יודעת מה לעשות איתך אנדרו, אני לא יודעת מה לעשות איתנו. אני לא מצליחה לעבור הלאה אך זה נראה שאתה ממזמן עברת הלאה ואתה לא מביט לאחור.״
״אני יודע שזה נראה כך בוניטה...״
אלוהים אדירים. בבקשה ששמעתי נכון. בבקשה. בבקשה. בבקשה. אני מרגישה כמו ילדה קטנה ומאוהבת, אך אני יודעת מה שמעתי.
