Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אני לא מאמין שגררת אותי לכאן.״ אנדרו נאנח, ואני משתדלת להתעלם מהתלונות הבלתי נפסקות שלו. ״לא גררתי אותך!״
״די אנדרו, פשוט תתנהג כאילו לא היית רוצה להיות בשום מקום אחר.״ משכתי בכתפיי. ״זה נכון.״ הוא לחש. ״מה נכון?״ שאלתי. ״אני לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר.״
״גם לא עם לוסי?״ שאלתי למרות שהייתה בי הרגשה שאתחרט על כך. ״האחרונה שהייתי רוצה להיות סביבה זו לוסי.״ אני מאוד מבולבלת. למה הוא רדף אחריה ללא הפסקה?
״אני אגלה לך משהו,״ הוא מביט בירח המלא, ועיניו שכרגע ירוקות בוהקות יותר מאי פעם. ״רציתי לראות אם אכפת לך, אז הייתי סביבה הרבה. אך אני מבטיח לך שלא נהניתי לשברירית שניה.״
איך לא חשבתי על זה? זה כל כך מתאים לאנדרו. ״פאק. אני התגעגעתי אלייך, אני נשבע באלוהים.״ הוא מושך אותי אליו, והפרפרים בבטני מתעופפים. ההשפעה שיש לו עליי, לעולם לא תעלם. ״את נעלמת לי לאחרונה.״
״כן, הפסקתי לרדוף אחרייך לאחר שהבנתי שאני האופציה השנייה.״ הוא גלגל את עיניו. ״את מעולם לא היית האופציה השנייה, למען האמת, אחזור לרדוף אחרייך עד שתהיי שלי שוב.״ הוא הפיל את הפצצה והשתתקתי. ״אתה רציני?״ אני מנסה להסוות את ההתרגשות שלי, אני מרגישה את זה. זה אנדרו, הוא חזר.
סוף כל סוף, האנדרו שהכרתי. האנדרו שאהבתי. ״יותר רציני מאי פעם.״ אני לא מצליחה להסוות את ההתרגשות שלי, ואני מחבקת אותו. ״אני הרגשתי נורא במשך כל השנתיים הללו, לא הפסקתי לחשוב עלייך.״
״זה היה אשמתו של האבא המזדיין שלך בוניטה, לא שלך. אנחנו במקום אחר, אנחנו שמנו את העבר מאחור, ועכשיו אין אחד שימנע ממנו את האושר שמגיע לנו. אני לא אוותר עלייך עד שתהיי האמא לילדים שלי, אני אדאג שתקבלי כל מה שאת ראויה לו.״ עברה בי צמרמורת.
״חשבתי שאתה לא רוצה ילדים.״ אני שמעתי אותו אומר את זה לכריסטיאנו פעם אחת, הוא אמר שהוא לא רוצה להתחתן או להביא ילדים. ״אם זה איתך אביא גם שמונה.״
״ואם זה בלעדיי?״ שאלתי. ״אז אני לא רוצה את זה.״ הוא נושק לצווארי. ״איך אפשר לוותר על הגנים הללו? פאק. אני רוצה שלילדים שלנו יהיה את העיניים שלך. הם ישגעו כל בחורה אפשרית.״
אני לא מאמינה שאני יושבת עם אנדרו בפארק בואן רטירו, ואנחנו מדברים על העתיד. לא סתם עתיד, העתיד שלנו. על הילדים שיהיו לנו, ואני פשוט מתרגשת כמו ילדה קטנה. ״הם בטוח יהיו כמוך.״
״למה את מתכוונת?״ הוא שואל. ״הם ימשכו נשים אליהם כמו מגנטים, אך לא ירצו אף אחת.״ זה התיאור המדויק של אנדרו. ״הייתי כך, עד שפגשתי אותך, ולאחר מכן החלטתי שאהפוך עולמות עבורך, וגם להם זה יגיע.״
״מה יגיע?״ שיחקתי את עצמי טיפשה מעט, רק רציתי עוד מילים שיחממו את ליבי. ״תגיע האחת שתסובב להן את הראש לחלוטין, תחרפן אותם עד שהם יאבדו את זה.״ צחקקתי. ״חירפנתי אותך?״
״הו בוניטה, את יותר מרק חירפנת אותי. את הוצאת אותי מדעתי לחלוטין. לא ידעתי מהו שובע כשהכרתי אותך לראשונה, רציתי להיות סביבך כל היום.״ חיוך מרוח על פרצופי בצורה הנדושה ביותר שקיימת.
״אני יודע ששאלתי אותך אם את תנשקי אותי היום,״ הוא מתחיל להגיד, ואז הוא מושיט לי את ידו. ״אך אני חושש שאקח לך את התפקיד, אני רוצה לנשק אותך קודם.״
