Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״היי סופ.״ עניתי לטלפון. ״היי ואל.״ היא עונה בעליזות. ״אני ממש צריכה לקנות כמה דברים בקניון, רוצה להצטרף אליי?״
״בטח.״ השבתי בחיוב מיד. ״נהדר! נתראה עוד שעה.״ אני מנתקת את הטלפון, וממשיכה לארוז. ״את צריכה עזרה?״ אנדרו שואל. ״לא.״ אני זוכרת את המזוודה האחרונה ומניחה אותה בצד. ״זו הייתה האחרונה.״
״מתי את עוברת כבר?״ אנדרו... ממש חסר סבלנות לגבי דברים שהוא רוצה. ״זה יקח לפחות שבוע...״ אני סורקת את שאר הדברים שנותר לי לארוז. מסתבר שיש לי המון פריטים, הייתי צריכה ארבע מזוודות רק בשביל כל הבגדים שלי. ״אז בשביל כל המזוודות הללו?״
״בשביל הבגדים שלי.״ אמרתי כמובן מאליו. ״כל זה? שיט.״ הוא היה נראה מופתע. ״כן, יש לי הרבה כי אתה לא מפסיק לקרוע לי אותם.״ הוא לא יכול להגיד שזה שקר. ״אני עוד מעט יוצאת לקניון עם סופ.״
״בסדר, אני רעב. יש לך כאן משהו שלא הכנת? אני צריך משהו אכיל.״ הוא סורק את המקרר. ״די! כבר דיברנו על כך שאני גרועה בלבשל, אין צורך לזרוע מלח על הפצעים.״
״נכון בוניטה, וגם דיברנו על כמה שאת טובה בדברים אחרים... בהמון דברים שהרבה יותר יעילים.״ צחקקתי וצלצול טלפון הרס את הרגע. ״שיט! אני כל כך מאחרת לסופיה.״
״עפתי מכאן!״ אני לגמרי ייבשתי אותה.
***
״היי סופ!״ אני שמה לב לקבוצת פפראצי ענקית באיזור. ״היי! אני מצטערת על הפפראצי, הם לא מניחים לי לרגע... חשבתי שהם ילכו עד שתגיעי, אך טעיתי.״
״אל תדאגי, אני מבינה.״ היא מחייכת חיוך מתנצל. ״בכל אופן, אני חושבת שאנחנו צריכות לשבת לאכול משהו, הבטן שלי הורגת אותי.״ לאחר רגע כבר התמקמנו במסעדה טעימה. ״מתחשק לי יין.״
״אני לא מעריצה גדולה של יין...״ היא מלמלה. אני חושדת מאוד שהיא בהריון, אך אני לא רוצה להגיד משהו שיצא חסר טאקט. אלוהים, אני חושבת שעדיף לשאול אותה ישירות. ״סופיה, אני יודעת שזה יצא חטטני ומציק, אך הסקרנות הורגת אותי. מה הסיכויים שאת בהריון?״
אני מטומטמת. ״ולנטינה...״ שיט. אני מרגישה רע. ״איך ידעת?״ עיניי נפערות. ״אני... מה?! באמת?!״ היא מיד מצחקקת. ״אפילו טיאגו לא יודע עדיין.״ היא קוברת את ראשה בין ידיה בתסכול. ״הכל בסדר.״
״אני ממש מפוחדת.״ היא נראית גם. ״ממה?״ אני זוכרת שטיאגו אמר כמה שהוא מחכה שסופיה תהיה מוכנה, אז ממה היא פוחדת? ״אולי טיאגו לא מוכן לילד?״
״סופ, אני לא יודעת אם אני אמורה לשתף אותך בכך, אבל אני יודעת שלפני כמה זמן הוא שיתף שהוא מאוד רוצה ילד ושהוא מחכה שתהיי מוכנה.״ זה לטובתה. ״באמת?״ עיניה מבזיקות. ״כן.״
״את חושבת שאהיה אמא טובה?״ היא שואלת מודאגת. ״אני ממש רוצה שלילדים שלי יהיה עתיד יותר טוב, אני כבר יודעת שהיא או הוא יהיו המלאכים של צרפת. אין להם ממש ברירה.״ היא נאנחת.
״אבל יכול להיות שהם כן יאהבו את זה, אולי הם כן ירצו לדגמן?״ אני ממשיכה לנסות לעודד אותה. ״אני לא יודעת... אבל אני לא אכריח אותם לעשות דבר. כמובן.״
״אני חושבת שאת תהיי אמא מדהימה סופ.״ אני אומרת בכנות מוחלטת, אני תמיד רואה את מבטה על ילדים קטנים, אני רואה כמה כל הילדים במשפחה אוהבים אותה.
זה פשוט בלתי אפשרי לא לאהוב את סופיה דה רוסו.
״אני אספר לטיאגו בקרוב.... זה יהיה בסדר אם אעדכן אותך?״ אלוהים. איזו שאלה מטופשת! ״כמובן זאת אפילו לא שאלה!״ אמרתי את המובן מאליו. ״אני אספר גם לשאר הבנות בקרוב... צריך לעשות ערב בנות.״
״חייב.״
***
״אתה עדיין כאן?״ אני שואלת בהלם מוחלט כשאני רואה את אנדרו שנראה מותש לחלוטין בדירתי. ״עכשיו כל הדירה ארוזה רשמית, מחר את כבר תגורי איתי בוניטה.״
״אתה לא שפוי, אני לא מאמינה שעשית את זה.״ הוא כל כך סקסי. אני מורידה את חולצתו הספוגה ממנו, ומדליקה את המזגן. ״יום שלישי ברצף? פאק. אני בר מזל.״
״הו, לא אדון דוראן! אתה ממש מתבלבל. אני כבר צולעת במילא, מכאן ישירות למקלחת.״
