Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
דפיקות בדלת. כבר שעה שלמה. פאקינג שעה שלמה.
אנדרו לא משחרר, הוא דופק כבר שעה שלמה על דלת הדירה שלי, אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם זה. ״אנדרו תעוף מכאן!״ לבסוף נכנעתי. ״יש לך דקה לפתוח לי לפני שאני פורץ אותה.״
״ממש. נראה אותך-״ תוך רגע הידית נופלת, ואני מביטה בדלת בעיניים פעורות. ״חתיכת אידיוט!״ אני חובטת בחזה השרירי שלו בחוזקה, מנסה להעיף אותו מהדירה שלי.
״ששש...״ הוא מצמיד אותי לקיר תוך רגע אחד, מניח את אצבעו על פי. ״כבר חצות, תתני קצת נחת לשכנים ותפסיקי לצעוק.״ אני דוחפת אותו ממני, ומנסה להחזיר את הידית למקומה.
״תראה מה עשית!״ אני נאנחת בזמן שהוא עומד שם משועשע. ״כמה חבל, את תצטרכי לישון איתנו באחוזה.״ ידיו גולשות למותניי, ואני ממהרת להעיף אותן. ״אל תגע בי.״ נעלתי את הדלת מהמנעול שנמצא למעלה, מהנעול למטה מן הסתם שבור לחלוטין.
אני לא מאמינה שהוא פרץ לי לדירה. פאקינג מניאק מגודל. ״לא לגעת בך?״ הוא חזר על מילותיי. ״בדיוק.״ ריח של שרוף מגיע לאפי. פאק! העוגה! אני מיד ממהרת אל מהטבח, מוציאה את העוגה שהפכה לפחם מהתנור.
״וואו, עקרת בית לתפארת.״ הוא אומר בנימה סרקסטית, ואני שולחת לעברו מבט זועם. ״אני לא עקרת בית חתיכת-״ הוא לא נותן לי לסיים את המשפט, כולא אותי תחת אחיזתו, לוקח ממני כל שליטה אפשרית.
״את לא עקרת בית,״ הוא מתחיל להגיד, ואז הוא נושק לצווארי, מלקק, נושך. וזה כל כך מרגיז כי אני לא חושבת שאצליח להתנגד לעוד זמן רב. ״אנדרו תפסיק.״
אני בקושי מצליחה להגיד את המשפט הזה, לשונו עוברת על צווארי, גורם לי להיות כל כך פאקינג רטובה. אני לא יכולה עוד. ״אני לא בנויה לסקס מזדמן.״
הוא מפסיק את מעשיו, ומביט ישירות בעיניי. ״את חושבת שאת סקס מזדמן עבורי?״ הוא שאל יותר רציני מאי פעם. ״פאק בוניטה.״
״ממש פאקינג לא.״ הוא אומר את המילים הללו שלא חודרות למוחי, המילים שאני מסרבת להאמין להן. ״אני לא מאמינה לך, אתה גורם לי להרגיש כמו זונה חסרת תועלת. תגיד לי בכנות אנדרו, אתה רואה אותי מעבר לגוף שלי?״
״את שואלת את זה ברצינות?״ הוא מביט בי כלא מאמין למילה שאני אומרת, ואני מהנהנת. ״אני רואה בך כל כך הרבה יותר מעבר לגוף שלך.״
״את כל כך הרבה יותר מזה. אני לא מאמין שאת באמת חשבת שאני רואה בך סקס מזדמן. את רצינית? אני אוהב אותך, אני כל כך פאקינג אוהב אותך ולנטינה. אני פוחד, אני נשבע לך שאני רק פוחד. וזה למה לא אמרתי לך את זה בחזרה הבוקר.״
״פוחד ממה?״ אני שואלת, מנסה להתעלם מהפרפרים שמתעופפים בבטני. ״מלאבד אותך שוב, לעזאזל. אני לא רוצה לאבד אותך שוב ולנטינה.״ הוא קובר את ראשו בצווארי, ואני נאנחת. אני מבינה את הכאב שלו.
״זה ישבור אותי. זה ישבור אותי יותר ממה שזה שבר בפעם הראשונה.״ הוא לוחש לאוזני, קולו נשבר וזה פשוט כואב לי. ״אנדרו, אתה בוכה?״ שאלתי אך לא באמת האמנתי. אך אני לא הופתע, הכאב שהעברתי אותו...
ראיתי את אנדרו בוכה בקושי, פעם אחת בכל חיי. באחוזה במקסיקו, כשהוא סירב להפרד ממני. אין דבר שיותר כואב מלראות אותו בוכה. זה אפילו לא בכי, עיניו פשוט מתחילות לדמוע מעט, אך הוא יכחיש את זה לעד.
הוא גבר מאפיה אחרי הכל, וכשהוא נשבר מולי, אני הבנתי כמה שהוא אוהב אותי. כשהוא עושה את זה שוב, אני מרגישה כל כך רע שחשבתי בכלל שהוא רואה בי רק את גופי. ״אני לא פאקינג בוכה.״
הוא לא מרים את ראשו, הוא ממשיך לקבור אותו בצווארי. ״את גורמת לי להשמע כמו ילדה קטנה עם קוקיות כשאת שואלת אם אני בוכה.״ הוא אומר בקולו הצרוד, ואני מצחקקת. ״אני אוהבת אותך.״
אני כורכת את זרועותיי סביבו. ״תביט בי אנדרו.״ הוא מרים את ראשו, לאחר שהוא מנשק את צווארי. ״ידעתי שבכית.״ אני נושקת לשפתיו, משועשעת מעט.
״אני לא בכיתי, העוגה הזאת שלך הרגה לי את העיניים.״ הוא ממלמל, ואני פורצת בצחוק מתגלגל. ״שקרן.״ הוא מושך אותי אליו, מרסק את שפתיי על שפתיו.
״תבטיחי לי. תבטיחי לי שאת לעולם לא תעזבי אותי יותר.״ הוא נשמע נואש, שבור, מאוהב, נזקק. הוא מרים אותי, זורק אותי על מיטתי. ״תבטיחי לי בוניטה.״
״אני מבטיחה.״ אני מורידה את חולצתו. הכל איטי, תשוקתי, כלום לא מרגיש כמו שזה היה. זה לא מרגיש כמו סקס ללא משמעות, זה מרגיש כמו אהבה.
״אנחנו יחד מעכשיו בוניטה, כי אני באמת לא יכול בלעדייך.״ הוא קובע כעובדה לפני שהוא נושק לשפתיי. ״הגיע הזמן באמת.״ אני מצחקקת, והוא נאנח כשאני מתעסקת באבזם החגורה שלו.
״פאק. מה את עושה לי?״ הוא זורק את ראשו לאחור, ואני מורידה את מכנסיו, הוא מושך אותי אליו. ״את הורגת אותי.״ הוא נושם בכבדות. ״זה לא סקס חסר משמעות, נכון אנדרו?״
אני חייבת לדעת שאני לא היחידה שמרגישה ככה. ״זה אף פעם לא סקס חסר משמעות כשזה איתך.״ ליבי מתמלא. ״שנעשה אהבה?״ שאלתי בסרקסטיות. ״שיט, את זה לעולם לא עשיתי.״ הוא פורץ בצחוק. ״לכל דבר יש פעם ראשונה, הא?״
״אני מניח.״ אני מושכת בכתפיי. ״טוב נו, אם אתה לא תהיה מספיק טוב אעבור להבא בתור.״ אני לוחשת לאוזנו. ״ממש. אף אחד לא מתקרב לבוניטה שלי. אני רוצה לראות את האמיץ שינסה.״
״אעשה איתך מה שתרצי.״ הוא לוחש לאוזני. ״זה איום או הבטחה?״ אני שואלת בטון מתגרה.
