Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״את חדשה כאן?״ הוא הביט בי במבט עקום, אני מבינה את המבט. לא אשקר. ״לא, גרתי כאן בעבר, אך עזבתי.״
״אה. אני מבין, את חוזרת עכשיו?״ נשמתי עמוק לרגע כשהבנתי שזו החלטה גדולה מאוד ולא החלטה של רגע, אך הפכתי את זה להחלטה של רגע. מדריד מרגישה כמו בית, ואני יודעת שאני כנראה לא אמשיך את זה עם בלייק.
יש לי מספיק כסף בשביל הדירה הנחמדה הזו, היא כבר מלאה ברהיטים ואני מבינה למה היא יותר יקרה מהאחרות, אך למזלי, לא הייתי שאננה, תמיד היה לי חסכונות מהצד. יש לי מספיק מכדי לחיות כאן בצורה יפה.
״אני מניחה.״ חתמתי על הצ׳ק עם הסכום הגדול והושטתי לו אותו. ״מניחה? זו דירה, אין כאן החזרות.״ איש המכירות ששמו לא זכור לי הבהיר לי כמה זו החלטה גדולה. ״אני מודעת לכך. פשוט תקח את הצ׳ק.״
לא רציתי שיהיה לי מספיק זמן בשביל להתחרט על המעשה המטופש שאני עושה כרגע. ״כעיקרון הדירה שלך,״ הוא הושיט לי את המפתחות כאשר לקח את הצ׳ק. ״שיהיה לך בהצלחה.״ הוא יצא והשאיר אותי לבדי.
התבוננתי בדירה והבנתי שזו התחלה של פרק חדש בחיי.
***
כשצעדתי אל המלון שאני ובלייק שוהים בו, כבר שמתי לב שהוא נמצא במרפסת, צופה בנוף העוצר נשימה. עליתי אל חדרינו, ובירכתי אותו לשלום. ״איפה היית?״
״הסתובבתי.״ עניתי בקצרה. ״איפה? את נעלמת לי לאחרונה, אני כבר לא רואה אותך. המזוודות שלך כבר ארוזות, אך יש לנו עוד זמן רב בספרד, יש לכך סיבה?״ פאק. אני מניחה שהשיחה מגיעה עכשיו.
״בלייק, אפשר שנדבר רגע?״ פרצופו חתום, לא מפגין שום רגש. ״אני מניח.״ התיישבנו ולקחתי נשימה עמוקה, יהיה לי המון כבוד לבלייק, תמיד. ״אני חושבת שזה לא עובד, אני חושבת שאנחנו מנצלים אחד את השני.״
״מנצלים?״ הוא חזר על מילותיי. ״כן, אני יודעת שאתה בגדת בי עם האקסית שלך בלייק. אם להיות כנה, אני לא כועסת. הלוואי שיכולתי לכעוס, אבל אני לא. אני באותו הסיטואציה, אני לא מצליחה לעבור הלאה מהעבר שלי.״
הוא מביט בעיניי ולוקח לו כמה רגעים לעבד את כל מילותיי. ״אני מצטער ולנטינה, את בחורה נפלאה. זה לא הגיע לך.״ חיוך מנחם נמתח על פניי. ״היית חוויה נפלאה בלייק, אבל דרכינו נפרדות. לך תשיג את האישה שלך בחזרה.״ היא הנכונה עבורו, לא אני.
״אין לך מושג כמה אני מכבד אותך על זה, תודה לך.״ הוא מחבק אותי חזק, לוקח לו כמה רגעים לעזוב כי הוא מבין שזה הפעם האחרונה שנראה אחד את השני כנראה, וגם אני. ״אני מאוד אוהבת אותך, באמת. ביום מן הימים אולי אבוא לחתונה שלך.״ האירוניה בדבריי גרמו לי לצחקק.
״תהיי בטוחה שאזמין אותך.״ שחררתי את החיבוק באיטיות ונעמדתי על רגליי כשמשכתי את המזוודה קרוב אליי. ״שיהיה לך בהצלחה בלייק.״ צעדתי לכיוון הדלת. ״בהצלחה ולנטינה, אני מאחל לך את הכל הטוב שיש לעולם הזה להציע עבורך.״
זו הייתה פרידה מתוקה יותר ממה שחשבתי, וזה מאוד מנחם. סגרתי את הדלת וצעדתי אל הלא נודע, נתתי לרגליים שלי לקחת אותי אל הרפתקה חדשה. אך סיימתי באותו המקום, הלוחוסו.
למה אני תמיד מסיימת כאן? שיהיה. אני באמת זקוקה לעבודה, אני מקווה שאנדרו לא עד כדי כך אכזרי. נכנסתי אל תוך הלוחוסו, עמדתי מחוץ למשרד של אנדרו אך כששמעתי גניחות, האכזבה בתוכי הפתיעה גם אותי.
הלמתי בחוזקה על הדלת, עד שהיא נפתחה. ״מי את?״ האישה הביטה בי מבולבלת. ״איפה האידיוט הזה?״ נכנסתי פנימה ואני נשבעת שהייתי משלמת כל סכום בעולם כדי לראות את הבעת הפנים של על פניו שוב, זה קורע, כמה שהוא מיואש ממני.
״תפסיקי. תתני לי להנות מעט.״ אנדרו מביט בי לא מרוצה, אך זוהי הדאגה האחרונה שלי כרגע. ״תקחי את הבגדים שלך שזרוקים כאן בכל עבר ותלכי מכאן.״ האישה הביטה בי לא מרוצה. ״מי את חושבת שאת?״
״אנדרו אתה ברצינות הולך לתת לאישה הזאת להרוס לנו את הרגע?״ היא מיד הפנתה את מבטה אל אנדרו, וזה נהיה מעניין. הוא העביר את מבטו בנינו ונאנח. ״תצאי מכאן לבנתיים, אני רק אראה מה הסיפור שלה.״
חיוך מרוצה נמתח על שפתיי, יופי אנדרו. אתה לא שוכח מי האישה שהיית ישן איתה כל לילה, לפחות זה. ״אני לא מאמינה...״ היא מלמלה ויצאה. ״יופי. תראי מה עוללת, מה את רוצה עכשיו ולנטינה?״ מבטו היה רציני, לא משחק משחקים. ״אני אשמור את זה לפעם הבאה.״
״אתה יודע, כדי שיהיה לך טעם של עוד.״ חיוך ערמומי נמתח על שפתיי. ״לעולם לא יהיה לי טעם של עוד ממך, בדרך החוצה, תקראי לה לחזור.״ גלגלתי את עיניי. ״מה שתגיד אנדרו, תמשיך לשחק את עצמך.״
אני לא אוהבת את הזלזול הבלתי נפסק שאני מקבלת מאנדרו, לא אשקר. הוא שוכח מי הייתי עבורו, מה הייתי עבורו. אני לא אתן לכך לקרות,
