Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״לא.״ אני לא מאמין שאני מסרב, אך יש לי ערכים. ״אבל אנדרו...״ לוסי מביטה בי בעיניים מתחננות. ״את שיכורה, לא אנצל אותך במצב שכזה. מוטב שתחזרי הביתה.״
הרחקתי אותה ממני בזמן שהיא לא מפסיקה להתחנן שאזיין אותה, פאק. הלוואי שהיא לא הייתה שיכורה. ״אני לא רוצה! בחייך!״ נאנחתי כשזרקתי אותה על זרועותיי וחיפשתי מונית בעיניי.
מונית עצרה בדיוק בחזית של הלוחוסו, ממתי יש לי כל כך הרבה מזל? אני מתקדם אל המונית, אך כשהדלת נפתחת אני מתאפק שלא לצרוח מתסכול. כמובן שולנטינה יוצאת ממנה. ״תזהר, היא שיכורה.״ הנחתי את לוסי על המושב.
לאחר שאמרתי את הכתובת שלה לנהג, דאגתי להשאיר לו יותר כסף ממה שהנסיעה הזאת תדרוש בוודאות. ״נהג, תזהר עליה. היא שיכורה, אם תנצל את המצב אדאג שתתחרט על זה. מובן?״ הוא הנהן בפחד ונסע.
כשאני מסתובב אני מיד פוגש במבט הלא מרוצה של ולנטינה. ״מה עכשיו?״ שאלתי למרות שידעתי שאתחרט על כך. ״אני לא אוהבת את זה. מה קורה בניכם?״ אני לא מבין למה אכפת לה. ״לא עניינך, מותק.״
״תפסיק לקרוא לי מותק.״ היא מגלגלת את עיניה. ״תפסיקי לקרוא לי אנדי.״ החזרתי אך מבחינתי השיחה הסתיימה, נכנסתי בחזרה אל תוך הלוחוסו ולא הופתעתי לגלות שהיא עקבה אחריי. ״ברצינות?״
״לגמרי ברצינות.״ היא מסדרת את חולצתה, ומבטי נתקע על המחשוף שלה. אלוהים אדירים. למה היא כל כך סקסית? היא יודעת את זה, היא יודעת מה היא עושה. אני שונא את זה, אני שונא אותה.
״אני יכול לעזור לך במשהו?״ שאלתי בחריפות, מחכה שהיא תועיל בטובה לעוף מכאן. ״אמרת לי לבוא אלייך.״ היא מושכת בכתפיה כשהתיישבה מולי. ״מתי בדיוק?״ כנראה הייתי ממש שיכור. ״כששאלתי איך עובדים כאן.״
״ובכן, אמרת שתביאי בלונדינית שווה.״ אני סורק כמה מסמכים שהשאירו על שולחני, מנסה ככל האפשר להתעלם מנוכחותה. ״אני הבלונדינית השווה.״ כמובן, הייתי צריך לדעת. לפתע כאב חד התפשט ברגלי. ״מה לעזאזל?״
״אתה תביט בי כשאני מדברת אלייך!״ היא פאקינג בעטה בי עכשיו. היא נשארה פסיכית. ״כמה פתטית את יכולה להיות ולנטינה? אני לא רוצה את החברה שלך.״ אני לא יודע למה, אך ניסיתי להיות עדין עם המילים שלי.
אך זה לא נראה שזה מזיז לה. ״לא אכפת לי מהם הרצונות שלך, לא הכל סובב סביבך. אתה צריך עובדים לא? יש לי נסיון, עבדתי כאן. אני אהיה כאן זמן מה בכל זאת, מעט תעסוקה לא תזיק לי.״ היא בוודאות מבשלת תוכנית זדונית במוחה. ״את נואשת עד כדי כך?״
״נואשת? אני?״ היא נעמדת וצועדת לעברי, החדר מתמלא בנקישות נעלי העקב שלה. ״איך אתה יכול לקרוא לי נואשת אנדרו? אל תשכח מי רדף אחריי חודשים שלמים.״ היא רוכנת לעברי, פאקינג שיט.
ההשפעה שיש לה עליי מעולם לא התפוגגה.
״אני מצטער על זה, זה היה לפני שידעתי שאת פסיכית לחלוטין.״ חיוך משועשע נמתח על שפתיה. ״תפסיק להתנהג כאילו לא אהבת את זה, תפסיק להתנהג כאילו אתה לא אוהב את זה עדיין. אני אגיד את זה שוב, עד שזה יחדור למוח שלך, אני מכירה אותך יותר טוב מכל אחד אחר.״
״ואני מוכנה להתערב שאתה עדיין מפנטז עליי בלילות.״ ידיה החליקו על גופי כשפתיה היו צמודות לאוזן שלי, אין מצב שהמכנסיים שלי מתהדקים כרגע, אין פאקינג מצב. שיט. ״אני יכול להגיד את אותו הדבר לא?״
״אני יכול להגיד שהארוס הקטן שלך לא דואג לך כמו שאני דאגתי, אני מוכן להתערב שהוא לא מספק אותך כמו שאני סיפקתי. אני מוכן להתערב שבכל פעם שאת איתו את מפנטזת שזה אני, את לא היחידה שיכולה לשחקים משחקים מלוכלכים ולנטינה.״ היא מוציאה ממני צדדים שלא ידעתי שקיימים בי.
״כן? אתה רוצה לשחק משחקים מלוכלכים? אתה לא יודע מה מחכה לך. אני ארחיק ממך כל בחורה כמו מאש, תזכור אנדי, אתה זה שבחר לשחק הפעם.״ אלו היו מילותיה האחרונות לפני שיצאה ממשרדי,
