Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״היא תהיה בסדר כן?״ אני שואל מודאג לחלוטין, פאק. אני שונא את זה שלמרות שהיא בגדה בי אני לא יכול להפסיק לדאוג לה. ״כן, אנחנו נלך לבדוק אותה בנתיים.״ הרופאה משיבה לי, ואני חוזר להתיישב בכיסא הארור.
״כריס. אני אמות אם משהו יקרה לה, פעם קודמת שביליתי בבית החולים כשהיא הייתה שם, היא פאקינג מתה.״ אני ממלמל את הסוף, אני לא יכול לאבד אותה שוב. ״היא לא תמות, הרופאה אמרה לך שהיא בסדר.״
״אנדרו, היא רק בת 24, היא לא תמות.״ קמילה מוסיפה, כולם מנסים לעודד אותי, אבל זה לא פאקינג עובד. ״רגע, אז איך זה קרה מלכתחילה?״ אדריאן שואל.
״סיפור ארוך.״ אני נאנח, וקובר את ראשי בין ידי. אני לא רוצה לשתף אותם במה שקרה, אני לא רוצה שהם יכעסו על ולנטינה, לא שהיא במצב הזה.
אני לא יודע מה קרה שם, אבל לעזאזל. אני מקווה בלב שלם שיהיה לה הסבר הגיוני. היא לא התעוררה כבר המון זמן, אין לי מושג מה פאקינג קורה.
אני מודאג, אני מתחרפן. אני מעולם לא דאגתי ככה. היא משגעת אותי, אני מרגיש כל כך הרבה דברים כלפיה, ופאק. אני לא יכול אפילו להתחיל לבטא אותם.
היא הכל עבורי, האישה הזאת היא כל עולמי. היא גורמת לי להרגיש בחיים, וחיי הרווקות הם כלום ושום דבר כשאני איתה.
"דוד אנדרו, היא תהיה בסדר!" אלכסה מחבקת אותי, ואני מגחך. "וגם אם לא, אז לא." נאיה מושכת בכפתיה, ואני מצחקק. "זו דודה ואלי נאי!" אלכסה נוזפת בה.
״מה?! זו דודה ואלי?!״ נאיה אומרת בהיסטריה. ״את לא ידעת?״ אלכסה שואלת, והיא מנידה בראשה. ״לא! אמא! אני צריכה את משקפי שמש שלי בדחיפות!״
אני די בטוח שנאיה הולכת להיות בכל דבר שקשור לאופנה בעתיד, פאק. הילדה הזאת הורגת אותי כל פעם מחדש. ״קאי! תפסיק! תביא לי את משקפי השמש!״
״לא, את קטנה מדי.״ הוא אומר בטון מתגרה, וזה כנראה כי קאי יותר גבוה מנאיה. ףאתה גדול ממני בשניה!״ היא נוזפת בו. ״בדקה!״ הוא מחזיר לה.
אני רואה את הרופאה, ואני ממהר אליה. עוזב את הכל בפחות משניה. ״מה לעזאזל קורה איתה? אני צריך פאקינג לדעת או שאני אשרוף את כל הבית חולים הזה.״ אני אומר בזעם, לא מסוגל לחכות יותר.
״היא התעוררה, אך רק משפחה יכולה להכנס בנתיים. מה אתה בשבילה?״ אין לה שמץ של מושג שכל המשפחה שלה מתה, אחד אחד. ״אני בעלה.״ שיקרתי שקר לבן, אני מקווה. כל עוד יהיה לה הסבר הגיוני... אני אהיה הבעל שלה יום אחד. ״אז אתה רשאי להכנס.״
אני נכנס אל תוך החדר, ולנטינה מחוברת לכמה מכשירים, היא נאנחת בהקלה כשאני נכנס, היא נראת מבולבלת בעיקר. ״מה אני עושה כאן? אני לא מבינה.״
״את התעלפת לאחר שבגדת בי.״ אני אומר בטון ארסי. ״את פאקינג הבטחת שאני לא אאבד אותך שוב ולנטינה. הבטחת. איך את יכולת לעשות את זה? זה לא הגיוני. למה שתעשי את זה?״ שאלתי אלפי שאלות.
״אני לא בגדתי בך אנדרו.״ היא נאנחת, ואז הרופאה נכנסת אל תוך החדר וקוטעת את השיחה. ״אוקיי, לפי הבדיקות שערכנו המצב הוא כזה,״
אני שם לרגע אחד את כל הריב המטורף בצד, ואני מתרכז במה שהרופאה אומרת. ״זה בסך הכל לחץ, היית במצב של לחץ מטורף, כנראה. הגוף שלך קרס כתוצאה, אך אל דאגה.״
