רגליי רוקעות על רצפת הקניון שדרכה אני יכולה לראות את המנורות המפיצות אור לבן בוהק אשר תקועות עמוק בתקרה, אני עוברת בין חנויות, לא באמת טורחת להיכנס אליהן, מעבירה מבט חטוף ולאחר מכן ממשיכה ליעד שלי,
אני מעבירה את התיק הקטן שעל גבי לכיוון החזה שלי, מוציאה משם את הטלפון שמסכו שבור לרסיסים ואיני יכולה לראות מבעדו אילו לא דבר אחד, אני מעבירה את אצבעותיי הדקות על המסך בטיפשותי ונדקרת קלות, לא משהו יותר מידי רציני.
אני מחכה בתור ועומדת לאחר אישה בעלת שיער מקורזל ובלונדיני, אני יכולה לראות את השורש הכהה שלה אבל אני משפילה את המבט שלי לאחר התבוננות ממושכת, מחליטה שהתעייפתי מלצפות באנשים,
לאחר שהיא מסיימת אני מניחה את הטלפון על הדלפק זכוכית ולא מרבה במילים, ״אפשרי לתקן את המסך? בלי למחוק שום דבר מהטלפון?״ אני שואלת ומפגישה את מבטי עם עיניו של המוכר הצעיר,
הוא מתבונן מאחוריו, נכנס אל החדר האחורי בחנות וחוזר לאחר שתי דקות בודדות, ״הוא יכול לחזור אלייך תוך חצי שעה,״ הוא אומר לי ואני מהנהנת קלות.
״והזיכרון? נשאר?״ אני שואלת והוא מהנהן כאילו הדבר הזה הוא הינו מובן מאליו, אני משאירה איתו את הטלפון השבור של שירה ואיתו שטרות של כסף,
*
״תודה,״ אני אומרת לרוי לאחר שהעביר לי שקית מלאה בכדורים קטנים, אני בוהה בהם למשך כמה שניות, מקווה למצוא בהם את הריגוש שאני כל כך זקוקה לו, מקווה למצוא בהם את השקט שאני זקוקה לו כבר חודש, אני רוצה להפסיק לרדוף אחרי עצמי, להפסיק לנסות להבין, להפסיק הכל, אבל אני לא יודעת האם זה אפשרי בכלל.
״לרסק לך? את בולעת ככה? שורות? מה נוח לך?״ הוא שואל אותי והאפשרויות מאירות את עיניי בשחור, זה אפשרי בכלל, להאיר בשחור? אבל ככה הרגשתי,
״מה אתה ממליץ?״ אני שואלת אותו ואני בקושי שומעת את הקול שלי, אני נשמעת מפוחדת אבל אני כלל לא, אני רק נרתעת לאור העובדה שהפעם אני באמת עושה את זה, הפעם אני לא מבלפת ואני לא מוכרת לעצמי שטויות, וזה גורם לי להבין עד כמה עמוק אני שקועה בחרא של עצמי.
הוא נכנס לביתו למשך כמה דקות, אני נשארת בחצר ובוהה בשמיים ההולכים ונהיים שחורים ככל היותר עם הלילה המחשיך, הכוכבים מתחילים להאיר והירח רק בחצאו.
רוי חוזר ואיתו כרטיס האשראי שלו, מסודרות עליו שלוש שורות והוא מגיש לי אותם, ״נחיר אחד תסתמי עם היד, עם השני תסניפי, תתחילי משורה אחת.״ הוא אומר לי ומגיש לי את כרטיס האשראי.
לאחר שניה הוא נסוג, ״בעצם, עדיף שאני אראה לך קודם.״ הוא אומר לי ואני מהנהנת, רואה כיצד הוא עושה את הפעולות ומשננת אותם בראשי,
