השבעה נגמרה, אני מרגישה שהבית שלי הפוך נפשית ופיזית, אמא שלי לא סגורה על עצמה, היא מנסה לשדר כלפי חוץ שהכל בסדר למרות שאני יודעת שלא, המילים היפות שלה לא מלטפות אותי, אלא רק דוקרות אותי, אני מרגישה שאני נמצאת במין תהום עצמי שאין לי מושג איך לצאת ממנו, אבל אני עוד אמצא איזושהי דרך.
״אביאלי, בואי לאכול.״ אני שומעת את הקול של אמא שלי קורא מתחת למדרגות, מן הקומה התחתונה של הבית. אני קמה מן המיטה ותוך שניה מוצאת את עצמי למטה, יושבת בםינת האוכל שבה נמצאים רק שלושה אנשים, אני, אמא שלי ואבא שלי.
״איך היה היום בבית הספר?״ אמא שלי שואלת ואני מרגישה שאני עומדת להתמוטט, נמאס לי להעמיד פנים שהכל בסדר, אני מרגישה שהעולם נופך עליי ואמא שלי שואלת אותי איך עבר עליי היום בבית ספר, כאילו אחותי לא התאבדה לפני שבוע אחד בלבד.
״אחלה.״ אני עונה את התשובה היחידה שעולה לי לראש.
את אלי וחברו לא ראיתי מאז שברחתי מן אותה כיתה בה התקיימה השיחה, הייתי צמאה כל כך לקבל עוד, עוד מידע שברור לי שהם מסתירים.
אני מקבלת הודעת טלפון.
רויצ׳וק- ביררתי לך יפה שלי. החבורה שלהם בקבוע כל יום יושבת ליד המכולת של איציק והם פותחים שם ישיבה, ניפגש עוד עשר דקות מחוץ לבית שלך יפה שלי.
אני- סגור.
רוי היה הידיד שלי שתמיד היה מברר לי בנוגע לדברים אחרים, הוא היה מפריע לעומר אבל הוא היה מתעלם. תמיד ידעתי שאם אני אשאל את רוי שאלה הוא יביא לי את התשובה תוך זמן מאוד קצר, ביקשתי ממנו לברר לי על החבורה של אלי, וזה מה שעשה. הוא היה מקובל ברחבי הבית ספר ונמצא שנה מעליי, הוא היה בשכבה של שירה, ה-יבניקים היו שכבה די מגובשת, ככה שכולם שם ידעו דברים על כולם.
״אני יוצאת.״ אני מודיעה להורים לאחר שאני שמה את הצלחת שלי בכיור, אשטוף שאתה שאחזור. ״לאן?״ אני שומעת את הקול של אמא שלי קורא בדאגה.
״סתם סיבוב בשכונה עם ידיד.״ אני עולה במדרגות על מנת להחליף בגדים במהירות, אני שולפת את הג'ינס הראשון שאני רואה בארון ונשארת עם הגופיה השחורה אשר איתה אני נמצאת עכשיו.
הטבע נאות שלי מחכות לי ביציאה מהחדר ומהר מאוד אני מוצאת את עצמי מחוץ לבית שלי אחרי שהבטחתי לאמא שהכל בסדר ושהמפתח איתי.
רוי עומד ומתעסק בטלפון שלו, כאשר הוא רואה שאני יוצאת משער הבית הוא מכניס את הטלפון שלו לכיס ומושך אותי אליו, הוא הסניף את הצוואר שלי וליטף את שיערי, ״את יפה.״ הוא אמר לי והרגשתי מעט לא בנוח, רוי נהג לזרוק לי הערות כאלה ולחפש את המגע בנינו, אולי היה בנינו ניצול, אבל הוא היה הדדי.
