מלכת אלקנדה

מקוללת

במקום שהשמש לא מרבה לזרוח והשמים אפורים ללא ציפור נודדת.
הרחק הרחק מיער הרוחות המקולל, סמוך ליד אגם התקווה וקרוב מאוד לכפר המכושף, יצורים, ומפלצות, קוסמים ואפילו אנשים רגילים חיו יחדיו בארץ לא מושלמת שקראו לה אוורקנאולה שבשפת הסירנות זה אומר אין תקווה.
גנבים וקסמים שחורים היו חלק מהמקום הזה והיו המון מחלוקות בין כולם, שום דבר לא היה מושלם, גנבות ופשעים היו חלק מהחיים ולאף אחד כבר לא היה הכפת מהחוק ולא היה מי שיעצור את זה, וזה גם מה שהוביל לסחר ביצורים, כול מי שהיה ניתפס הולך לבדו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון היו תופסים אותו ושולחים לעבדות.
והקסם היפיפה שהיה פעם חלק מאוורקנאולה נשאב מכול המקומות, הוחלף במשהו אפל ואותיר את העולם מצולק וללא צבע.

אך במקום בטוח והרחק מהרוע של העולם והכאב הנורא חיה לה נסיכה בטירה אפורה ישנה ומתפוררת, שם היא העבירה את חמש עשר שנות חייה בלי לדעת את הרוע של העולם כי היא אף פעם לא יצאה החוצה מאז מות אימה והמלך קבע שכח יהיה.
את רוב הזמן היא העבירה בלימודים, בטיפוס על עצים ובתעלולים מצחיקים למשרתים כך היא חייה לה בשקט את חייה הרחק מכול הסכנות, או כך לפחות היא חשבה.

"קח את זה עץ מטופש! ואת זה!" אמרה הנסיכה לוסי בזמן שהיא זורקת אבנים על עץ אחד בכעס "אוף, הוא כזה מעצבן!" היא המשיכה.

"אז אבא שלך לא רוצה שתהיה בפגישה הסופר סודית הזאת ביג דיל" אמר ג'ק שומר הראש של הנסיכה בזמן שהוא מנגן על חליל העץ שלו. "ברור שזה ביג דיל ג'ק אני כבר בת חמש עשרה אני כבר גדולה, הגיעה הזמן שאני אהיה חלק מהפגישות האלה" אמרה לוסי כשהיא ממשיכה לזרוק אבנים ללא רחמים על העץ המסכן שנראה כבר פצוע מכול המכות "לא, את רק בת חמש עשרה את עדיין מאוד צעירה, תאמיני לי זה בטוח שעמום אחד גדול, את צריכה להנות מהנעורים ולא להתעסק בכול הדברים הפוליטיים האלה" "אני יודעת אבל.. אם אני אהיה המלכה יום אחד הגיעה הזמן שאני התחיל להשתתף בכול הדברים הסודיים האלה ולא אבזבז זמן על הלימודים חסרי התועלת האלה אם גברת מרינה, הם לא מועילים לי בכלום, אתה יודע שבשיעור הקודם אנחנו למדנו מה לעשות כשגובלין ננסי מקיא אליך חומצה ירוקה? הייתי צריכה ללמוד בעל פה את כול השיקויים והמשחות שצריך לקחת במקרא כזה" "זה מאוד חשוב לוסי" אמר ג'ק "זה כמעט קרה לי פעם" "שקרן!" אמרה לוסי בכעס ונאנחה "אתה יודע מה אני חושבת ג'ק? אני חושבת שהוא מתבייש בי, ברגע שכולם יראו את העיניים שלי כולם היבהלו, עין אחת חומה ועין אחת כחולה, כן זה מה שקורה פה הוא מתבייש בי!" אמרה לוסי בכעס וזרקה עוד אבן גדולה על העץ מה שגרם לענף שלו להישבר "על תדברי שטויות לוסי זו לא אשמתך שקוללת שהיית קטנה, אם תשאלי אותי זה מאוד מגניב לראות את הנסתר בעין הכחולה שלך, זה סוג של קסם" "על תצחיק אותי, זה אפילו לא קרוב לקסם אני אולי באה ממשפחה ארוכה של קוסמים אבל בי אין שום דבר מיוחד" "טוב, תחשבי מה שאת רוצה, אני עדיין חושב שזה מגניב" אמר ג'ק והמשיך לנגן בחליל העץ שלו "אוף אתה יכול להפסיק אם זה!? הרעש מחרפן אותי" "זה לא רעש" אמר ג'ק "אני מנגן את ארבעת הלילות הקסומים שנכתב על הלוחם צ'נדלר האדיר זה סיפור על גיבור שהשיב את השלום לארצו בארבע ימים וארבע לילות ונלחם ללא פחד ב.." "כן, כן אני מכירה את הסיפור הזה ואני שונאת את השיר, אז בבקשה תפסיק" אמרה לוסי אבל ג'ק לא הפסיק, הוא המשיך לנגן "היי, שמעת אותי? אמרתי לך להפסיק" המנגינה רק התגברה וזה עיצבן מאוד את לוסי "ג'ק! זו פקודה מהנסיכה!" היא צעקה לו מבעד לרעש אבל הוא התעלם מימנה, לוסי רטנה בכעס צעדה אליו ולקחה את החליל מידיו "היי!!" "אני גם ככה מאוד כועסת, אז על תוסיף, אלה אם כן אתה רוצה לראות פה גריפון מטורלל שיתחיל להשתגע ולהרוס כאן את הכול" "תיזהרי אם זה אני קבלתי את זה במתנה" אמר ג'ק שקם על רגליו וניסה לקחת את החליל מידיה, לוסי לקחה צעד לאחור מה שגרם לו למעוד וכמעט ליפול "אני לא צוחק לוסי זה יקר ערך" "כן? אז בוא ניראה כמה מהר אתה יכול לרוץ בשביל להשיג את זה" אמרה לוסי והתחילה לרוץ "לוסי!" קרה לעברה ג'ק והוא אחריה. היא עלתה בגבעה הקטנה שהייתה מרוחקת מהארמון והתחילה לרוץ לעברה.
היא התחילה לרוץ בלי להביט לאחור, היא רצה בין כול המשרתים והעוזרות וכמעט הפילה משרת אחד שהחזיק מגש אם כוסות שתייה בידיו "תיזהרי לוסיה!" "סליחה וולטר" אמרה לוסי בזמן שהיא מצחקקת ורצה, היא עלתה במדרגות לכיוון הטירה ויצאה מהחלון שבקומה השנייה והתחילה לטפס על הענפים של העץ הסמוך לחלון כדי להטעות את ג'ק.
הוא עלה במדרגות והוא שם לב אליה ממש במקרה וחזר חזרה, לוסי ירדה מהעץ והתחילה לרוץ לכיוון הגן הסמוך לארמון, שם הייתה מזרקה גדולה וחיות קסומות שהסתובבו בנחת וברוגע עד שלוסי רצה לשם והפריעה לשלוותם וכולם התחילו לרוץ לה בין הרגליים ג'ק המשיך לרוץ אחריה וכמעט שתפס אותה אילו לא היה כל כך גרוע בריצה הוא היה מצליח "לוסי תעצרי! אין לי זמן למשחקים האלה" לוסי הסתובבה אליו תוך כדי ריצה והרימה את החליל גבוהה "אם אתה כול כך רוצה את זה תתאמץ להשיג את זה" ג'ק קימט את גבותיו הנמיך את גבו ובידיו העולות ויורדות חתכו כמו סכינים את הרוח לוסי פערה את עייניה כשהיא הבינה כמה הוא קרוב היא באה להסתובב חזרה אבל כול הברבורים נתקלו לה בין הרגלים והיא עיבדה את שיווי משקלה וליפני שהיא נפלה ג'ק אחז בחליל שבידיה והיא משכה אותו איתה ושניהם נפלו והתגלגלו על הדשא והבוץ ונחתו אחד ליד השנייה בבום חזק.
ג'ק קם לישיבה מיד אחרי שנפל נאנח מכאב ולוסי התחילה לצחוק בקול "מה כל כך מצחיק?" שאל ג'ק "החליל הזה היה כול כך חשוב לך שהפלת אותי, מה אבא שלי יגיד על זה?" ג'ק פער את עיניו וקם במהירות על רגליו "אוי אלוהים אני כל כך מצטער נסיכה אני לא התכוונתי" הוא אמר בזמן שהוא עוזר לה לקום "אני צוחקת איתך ג'ק זה לא כזה סיפור פשוט עשינו קצת כיף" "לא, לא זה לא בסדר אני עברתי את הגבול אסור לי לשכוח את מקומי, וגם השמלה שלך התלכלכה בבוץ א-אני מצטער כל כך" "ג'ק באמת, הכול בסדר אני לא כועסת למעשה אני מאוד מתפעלת לא ידעתי שאתה יכול לרוץ ככה" "כן זה פשוט ש.. החליל הזה באמת חשוב לי אל תיקחי לי אותו בפעם הבאה, בסדר?" אמר ג'ק "מבטיחה" אמרה לוסי בחיוך "נסיכה!!" נשמע קול של אישה מחוץ לגן "הנסיכה לוסיה!" נשמע הקול שוב. זו הייתה העוזרת האישית של הנסיכה, התפקיד שלה היה שלוסי תגיע לכול מקום בזמן שלה "כן גברת מרי?" שאלה לוסי "זה הזמן לשיעור היומי שלך נסיכה" היא אמרה והתקרבה אליהם "לאאאא!!! את יכולה להגיד למלמדת שאני לא אבוא היום? תגידי לה שאני חולה או משהו" "אני חוששת שלא יקירתי את לא יכולה לבזבז את כול הזמן על משחקים שטותיים וחבל שתפסידי את לימודייך, זה בסך הכול שעה ביום ואני חושבת שזה זמן מאוד מוקצב ללמידה בכול יום, וזה גם אחרי שאמרת לנו להוריד את השעות בגלל הדבר הזה שאמרת, מה זה היה? חשש שהמורה היא בעצם מוטציה משנת צורה שהופכת ליצור מסוכן אם מרגיזים אותה יותר מידי" אמרה מרי וצחקקה "אם היא באמת הייתה כזאת אני מאמינה שהיא הייתה משנה צורה כבר מזמן.
עכשיו קדימה יקירתי תוכלי לשחק אחר כך, ואתה ג'ק אני מציעה שתלך ללימודי הסייף שלך אם אדון ריאמון" "כן גברת מרי" הוא אמר וקד קידה "נתראה אחר כך לוסי" אמר ג'ק "כן, זה לא שיש לי ברירה אתה צריך להיות איתי בכול מקום חוץ מבשיעורים" היא אמרה וג'ק צחקק "צודקת" הוא אמר והלך "קדימה לוסי אנחנו גם ככה מאחרות ואת צריכה להחליף את השמלה הזאת זה לא ראוי שנסיכה כמוך תתנהג כמו פרא אדם" לוסי ניערה את השמלה מהבוץ הגושי והתחילה ללכת אם מרי לכיוון הארמון "אני לא פרא אדם מרי אני פשוט שונה קצת מיכול המגונדרות והמנופנפות האלה אני אוהבת לשחק ולהתלכלך ולרדוף אחרי ווילי החתול שלי ואם זה משאיר צלקות מגניבות אז עוד יותר" "אוי יקירתי מה הנער הזה ג'ק מלמד אותך?" "הוא לא מלמד אותי כלום מרי" אמרה לוסי "עוד מלפני שג'ק הפך להיות שומר הראש שלי אני הייתי מתנהגת כך" "אני לא זוכרת אותך ככה" אמרה מרי, "אני זוכרת אותך כמלאכית שהייתה עושה כל מה שאומרים לה והולכת לשיעורים שלה בזמן" "כן טוב, זה היה פעם אבל אנשים משתנים ושום דבר לא נשאר כמו שהיה".