פרסי ג'קסון והשמורת

פרק 1- אנשי האור

נ.מ פרסי

זה היה יום מדהים עד שהאור הופיע.

*תחילת הפלאשבק*

בבוקר התעוררתי עם ספר על הראש. וקצת כאב ראש. מה, לא הבנתי איך הספר הגיעה לשם. כי אני הרי בקושי קורא. אוקי אני בכלל לא קורא. ואז הסתבר שהחכמולגית שלי רצתה להעיר אותי בדרך יצירתית. (עם יצרתית זה לזרוק עלי ספרים). רק על תגידו שאמרתי את זה כי אחרת היא תהרוג אותי. אחרי שהיא העירה אותי **שיעול*זרקה עלי ספרים*שיעול** נסענו לים. כאילו ברור, אני הבן של פוסידון וכל זה. והכנו דברים לפיקניק. נסענו במכונית פיריוס של פול. שעדיין יש לה את הסימן פרסה של בלאקג'ק (ה.כ ככה כותבים את השם שלו?) ואמא הביאה עוגיות כחולות! מה שהיה ממש טעים, עם אני יכול לציין. אז נסענו לים, עם: מפה לפקניק, עוגיות כחולות, פקנקים כחולים (כאילו דאא), וכמובן בגדי ים. שהגענו לים החמולוגית שלי אפילו לא רצתה להיכנס לים. כאילו באמת, למה באנו לים? כנראה שרק לפיקניק.הרמתי את את אנבת' שממש רצתה להרוג אותי. ונכנסתי איתה לים. שהיינו עמוקים מספיק הפלתי אותה. מה שהתברר כטעות כי היא מיד אמרה: פרסי גקסון...(בלעה קצת מים)אני ארצח אותך. נהדר חשבתי לעצמי. התחלתי לשחות לכיוון החוף. הייתי ממש מהיר וראיתי שהיא עוד בחצי הדרך. שהיא הגיעה לחוף היא ממש הרביצה לי. זה מגיע לך מוח עצה. כן...נהדר. ואז היא נישקה אותי. מה שהיה ממש מדהים. הרגשתי כאילו אני נמס לשלולית. מה שיכול לקראות, מסתבר. נראה שאפילו אפולו חיבב את הנשיקה הזאת. כי השקיעה הייתה מהממת בדיוק שהתשקנו. שהתנתקנו והיא הרביצה לי עוד קצת. נכנסנו שנינו לים. שהיה כמעט ריק. וביקשתי מאבא שלי סירה. תוך שניות הגיעה סירה. שהייתה בצבע העיניים שלי והיה לה קלשון כסמל בצד, ליעד השם פוסידון. בסירה היה פתק שבו היה רשום : בבקשה פרסי, תשמור בבקשה על הסירה, קשת וכמה מהחברים שלו מובילים אותה. מתי שתצתרך את הסירה הזאת פשוט תבקש סירת פוסידון. היא מהירה יותר מכל סירת מונעה. באהבה אבא שלך. אני בחיים לא אתרגל לזה שהוא אבא שלי. אבל הוא תמיד הגאן עלי שהאלים רצו להרוג אותי והגן אלי בעוד מקרים. כן, אני יודע שזה נשמע מגוחך. הסירה שטה בכיוון השמש. ויכולנו ממש להרגיש את החום מהשקיעה. (ה.כ כן אני יודעת שזה לא הגיוני אבל תזרמו). נישקתי אותה, והיא נישקה אותי בחזרה. אחרי עשרים דקות אמרתי לקשת שיחזיר אותנו לחוף. כשחזרנו החוף היה ריק לגמרי. מה שהיה מוזר כי בדרך כלל יש אנשים בשעה הזאת. אבל מי אני שאתלוננן שאני לבד עם החחמולוגית שלי. לצערי היא לא חשבה ככה. מוח עצה, למה אין פה אף אחד בדרך כלל יש אנשים פה. מה את אומרת. אמרתי לה. כן, זה מה שרני אומרת, אתה חושב שאיזה שהוא משהו הרחיק אותם? טוב...על זה לא חשבתי. בסדר, בואו נבדוק אם יש פה משהו. התחלנו ללכת בחוף, כמו כל זוג רגיל. רק שהיינו ממש דרוכים. לשנינו היו כלי נשק. לי את אנקומולס ולאנבת את החרב מעצם דרקון ליידי. שדמ..שדמסן הביא לה. בקושי הקארתי את דמסן, והוא עדין הציל את חיי, פעמים. וזה עלה לא בחיים שלו. טוב לא לחשוב על זה. פתאום אנבת אמרה לי: תגיד אתה שומע את זה? הקשבתי, ובאמת שמעתי צעדים. שהיו ממש שקטים אבל שמעו אותם. טוב, נו אתם יודעים, שמיעת חצויים. וראינו אור שהיה ממש מסנוור.

*סוף פלאשבק*

שמענו עוד פעם צעדים. סימנתי לאנבת שנתקוף משני הצדדים. ואז ראינו יצור ממש גדול. (ה.כ גובלין!) הוא הוציע חרב. ממתי מפלצות נלחמות עם חרב? אז מסתבר שעכשיו הם כן נלחמות עם חרב. הוצאנו נשקים. ונלחמנו. תוך שניות היצור היה על הריצפה. אנבת אמרה לי לא להרוג אותו. לא יודע למה. זאת הסיבה שאני נותן לה לחשוב על הכל. ראינו פתאום חבורת נערים ונערות מגיעים מי עוד שער אור כזה. הם ראו את היצור שהיה על הריצפה ואז באו עוד יצורים כאלה משום מקום. והייתה שם גם בחורה יצורה/מפלצת. לא בטוח מה הם. כנראה שגם אנבת לא שמעה עליהם. וזה מוזר. היא מכירה כל מפלצת במיטולוגיה היוונית והרומית. או בכל מיטולוגיה אחרת. התחלתי להילחם ואנבת שמרה על המפלצת האחרת. שהייתה על החול. תוך כמה דקות של קרב ניצחנו. לא הרגנו אותם. ואז נירא שהילדה עם השיער הבלונדיני והעינים החומות עשתה משהו. והתחילו לצאת לה אור או ברק אדום מהמצח (ה.כ גרימה) והרגשתי כאב עז. ראיתי שגם אנבת מרגישה אותו. תוך שניות התעלפתי.