פרק 11- קפיצה לאטלנטיס

406 23 7
                                    

נ.מ סופי

"אז כולנו צריכים ללכת למועצה?" שאלה פייפר. למרות שעדין נראתה מבולבלת.

"כן, וגם כולכם תלכו." אמר מר פורקל והתכוון אלינו. הנהנתי בהבנה.

"אבל, לפני זה, אנחנו צריכים לספר לכם על ההיסטוריה האלפית, ומה זה אלפים, כמובן גם לספר לכם איך הדברים עובדים פה." הסביר טריגן.

"אז? לרוב אחרי שאומרים דבר כזה צריך, טוב...לספר." אמר ליאו בציניות. "נספר, אבל למה שקודם כל לא תשגו על הספא ותוכלו עוגרשמלו." אמר מר פורקל.

"נאכל מה?" שאלה פייפר. "אני לא יודע מה איתכם, אבל זה נשמע רע." מלמל פרסי. קיף וליאו גיחכו. "פשוט תתאמו. זה ממש טעים, לפני שאני אכלתי את זה גם אני הגבתי ככה." אמרה סופי.

כל האולי אלפים אולי משהו מוזר אחר נראו לא בטוחים. ואז אנבת לחשה לפרסי: " תסמוך עלי זה ממש טעים." הוא הנהן. "אוקי, נטעם." אמר פרסי. ג'ייסון הסתכל עליו בבלבול, ואז על אנבת, ואז על פניו היה מבט מבין.

"אוקי" אמר מר פורקל. "תשבו בנתיים, אני מניח שנשאר לך עוגשמרלו, אדליין." אדלין הנהנה.

"כן, האמת שנשאר." היא נקשה באצבאותיה. ושולחן עגול ולבן קריסטל קטן הופיע מולנו.  אדלין נקשה באצבאותיה שוב, ועוגשמלו התממש על השולחן. וגם מזלגות קטנים כאלה, לקינוחים.

"טוב, אז בואו נתחיל..."

**אחרי ההסבר על האלפים**


"רגע כולכם צמחונים?!" שאל פרסי בשוק. "כן,כולנו." השיבה אדלין. "אנחנו חושבים שלפגוע בחיות זה טעות." המשיכה בהסבר.

"וואו פייפס, כולם צמחונים, כמוך. זה ממש עולם החלומות שלך." אמר ג'ייסון. פייפר צחקה.

"טוב, עכשיו, אחרי שהסברנו לכם, אפשר לזנק לאטלנטיס, וללכת למועצה. כולנו הנהנו. "אני וטריגן לא נבוא איתכם, אבל אני בטוח שאדלין דלה ואולדן ישמחו ללבאות אתכם." אמר מר פורקל.

"כמובן שנלבה אותם." אמרה אדלין. "קדימה, בואו נלך למזניק הגדול. יהיה יותר קל לכולנו לזנק משם בגלל שאנחנו קבוצה גדולה." הסבירה דלה. "כמובן." אמר מר פורקל. אנחנו נלבה אתכם למזניק. נחזור למטה, של הברבור השחור.

"אני מזכיר לכם, שמחר פוקספיר מתחיל, אז אל תלכו לישון מאוחר. אולי גם אתם תצטרפו." אמר מר פורקל. "גם זה נושא שצריך לדבר עם המועצה."

"קדימה בואו נילך." אמרה אדלין. וכולנו התקדמנו למזניק הגדול.

☆☆☆☆☆☆☆☆

"אז צריך לקפוץ לתוך המערבולת הזאת?" שאלה הייזל בהיסוס. "כן, בדיוק." השיב אולדן. נראה שהוא טיפה ממורמר לגבי משהו.

"מה קרה?" שאלתי את ביאנה. "אני לא יודעת, מאז שהחברה האלה הגיעו הוא קצת מעוצבן."

"אני כמעט בטוח שהוא אמר משהו לאנבת והוא טעה." אמר קיף. "או...שהוא פשוט גילה את עצמו האמיתי, איש ממורמר וזקן. כמובן אני לא יודע כלום לגבי מה קרה לאולדן." המשיך בשלו.

"הרגע הסברת לנו קיף." אמרה לו ביאנה בטון עייף. כנראה מהשטיות שלו. "אוי, איך אמרתי דבר כזה? זה טעות החיים שלי." אמר בציניות.

שמתי לב שחלק באנשים/יצור שונה מוזר אחר כבר קפצו. וגם חלק מהחבורה שלנו קפצו.
"ביאנה תורך לקפוץ." אדלין אמרה לביאנה בקול עדין. אני עדין לא מאמינה שהם אימצו אותי ושאני באמת הבת שלהם. וביאנה קפצה.

"טוב, נירא שזה רק את ואני פוסטר. אמר לי קיף. "ואנחנו" אמר אולדן, ושלח מבט לקיף. קיף הרים את ידיו, לכניעה. ממש לא הבנתי מה כל זה היה. 

"טוב בואו נקפוץ." אמר לי. הנהנתי והלכתי לכיוון המערבולת. ושלוש, שתים אחת. קפצתי.

לקפוץ עדין הביל אותי אבל, זה היה פחות מבהיל מהפעם הראשונה. אבל אני עדין צריכה להתרגל לזה. טוב זה עקרה מתי שהוא.

ונחתתי באטלנטיס. ליעד ביאנה. "היי" היא אמרה לי. "היי." השבתי לה. "נלחצת נכון?" שאלה אותי. הנהנתי. "זה בסדר, גם לי לקח זמן להתרגל לזה. את גם תתרגלי, פעם הבאה פשוט נבצע זינוק, עשינו את בשביל החוויה לחדשים." הסבירה לי.

ביאנה באמת חברה טובה. טובה מאוד. למרות שהתחברנו בדרכים...שונות, אפשר לומר.

"אז עכשיו אנחנו מתחת למים." שאל פרסי. "כן." השיבה דלה בנחמדות. "קול." אמר צעק ליאו. "טוב אז...איפה המועצה?" שאלה אנבת. נירא שהיא היחידה שלא מאבדת את הראש על זה שאנחנו מתחת למים.

נכנסו לבניין העגול. ואז אולדן אמר:

"המועצה ממש פה."

פרסי ג'קסון והשמורתWhere stories live. Discover now