נ.מ ליאו
התעוררתי מצרחות. יאפ, מצרחות. אתם בטח חושבים: צרחות?! ליאו, למה לעזזאל שתתעורר מצרחות?
כן, התעוררתי שאהובתי צרחה אלי. "ליאו ואלדס אם אתה לא תתעורר אתה לא רוצה לדעת מה אני יעשה לך!!!"
"אם אני מתעורר אני מקבל נשיקה?" שאלתי אותה ישנוני.
"אם תתעורר עכשיו תעשה את כל הדברים שאמורים לעשות בבוקר ותתארגן לתיכון משהו מוזר חדש. אשקול זאת." אמרה בתשובה.
רטנתי. אבל קמתי מיד. אני באמת אוהב את קליפסו.
בנתיים שמעתי את אנבת מעירה את פרסי ולחשה לו משהו, הוא מיד קם. וג'ייסון ניער בעדינות את פייפר, הייזל ופרנק עוד ישנו וויל וניקו היו ערים אבל עדין במיטה.
הלכתי לצחצח את השניים, והתלבשתי בחצי שמלה מוזרה ומכוערת. שנראתה לבנות. שחזרתי ראיתי את קליפסו כבר מוכנה. והיא נראתה מדהים.
השיער שלה היה פזור בגלים. והיו בו מין חוטים מזהב. עיניה בצבע כרמל השתלבו יפה עם החצי שמלה. והשמלה המוזרה כבר לא נראתה מוזר בכלל. היא נראתה אליה מדהים.
"תרצי לרדת לאכול גברתי?" היא צחקה. "בטח אדוני." היא זרמה אם האמירה הצינית שלי. וירדנו לאכול.
☆☆☆☆☆☆☆
התיישבנו בשולחן האוכל. "אמ." אמרתי. היה להם את האוכל הכי מוזר בעולם! כאילו...מה זה?
"אתם בטח לא רגילים לאוכל הזה. זה פצפוצי פודינג, ומיץ לשברי." אדליין אמרה והצביעה על האוכל המוזר. שמסתבר גם עם שם מוזר.
"זה מה?" שאלה קליפסו. "תטעמו. זה ממש טעים." אמרה אדליין. "ככה גם אני הגבתי בפעם הראשונה לפני שטעמתי את זה." הסבירה סופי.
"אאה" לא ידעתי אם לסמוך על סופי. קליפסו לאומתי, כן טעמה. "ליאו זה ממש ממש טעים. תטעם."
לאומת סופי, כן סמכתי מאה אחוז על קליפסו. טעמתי. "וואו, זה באמת טוב." אמרתי מופתע. זה לא היה נירא כזה טוב.
"נכון טעים?" שאלה אותי סופי. וקליפסו שלחה אליה מבט רצח. סופי לא הבינה מה היא עשתה לא נכון.
גיכחתי ועכשיו קליפסו שלחה לי מבט רצח. חשוב לציין שהמבטי רצח של קליפסו בהחלט מבהילים.
"לא, זה דוחה." אמרתי. קליפסו גילגלה עיינים. גיחכתי. וסופי ואדלין נראו אבודות.
"מה דוחה?" שאלה אנבת. "היי אנבת. פרסי" אמרה קליפסו. "שום דבר לא דוחה ליאו פשוט עושה בכאילו." הסבירה לאנבת קליפסו.
"מה הוא עושה בכאילו?" שאל פרסי אחרי שהתיישבו. אנבת דפקה את הראש שלה בכתף שלו. "נו באמת פרסי, קליפסו הרגע הסבירה, ששום דבר לא דוחה, ושליאו עושה בכאילו." פרסי עשה פרצוף מופתע.
"זה מה שקרה? לא מפתיע." אמר בגיחוך.
שמעתי ירידה במדרגות. וראיתי את ג'ייסון ופייפר יורדים. הם התיישבו בשולחן. "מה מצחיק?" שאלה פייפר ששמעה את פרסי מגחך.
"עם כולם ישאלו את אני אתחרפן." מלמלה קליפסו. נישקתי אותה בלחי. "מה לעשות אני מעניין את כולם." אמרתי לה. היא גילגלה עיינים אבל חייכה.
נהייתה שתיקה קצרה. אף אחד לא ידע מה לומר. היה מוזר להיות לא רק אנחנו. לרוב אנחנו צוחקים מדברים ממסעות חיפושים ישנים.
או מדברים על המחנה. לא יכולנו לעשות את זה עכשיו. כי טוב...לא רצינו שיחשדו בנו. גם לפי מה שאנבת אמרה אם אנחנו רוצים שלא יבינו אותנו כדי שנדבר לטינית.
בגלל שזאת שפה שכבר לא משומשת אז היכולת של סופי לא יכולה להבין אותה.
"טוב אז...היום הולכים לפוקספייר." שאלה אמרה פייפר. "יאפ" השיבה סופי.
"אם כבר מדברים על לפוקספייר, למה שלא תעירו את שאר החברים שלכם. אם אתם לא רוצים לאחר, וגם להספיק לאכול." אמרה אדליין.
"אני אלך להעיר אותם." אמרה אנבת, ועלתה למעלה. אדליין הנהנה. "פצפוצי פודינג?" הציעה.
ג'ייסון פייפר ופרסי הסתכלו עליה מוזר. ואני וקליפסו פשוט התחלנו לצחוק. זה היה מצחיק, זה היה דומה בטירוף לתגובה שלי ושל קליפסו לפני שטעמנו את זה.
עכשיו כולם הסתכלו עלינו מוזר ולא על אדליין. "ממש העדפתי שהסתכלו על אדליין מוזר ולא עלינו." לחשתי לקליפסו.
ראיתי את וויל, ניקו, אנבת, הייזל, ופרנק יורדים. "מה פספסנו?" שאלה הייזל בישנוניות.
גיחכתי לעבר קליפסו. "כלום." אמרתי במסתוריות. קליפסו גלגלה עיינים והסמיקה.
☆
☆☆☆☆☆☆
הלכנו לכיוון המזניק. כי אמרו לנו שקל יותר לזנק משם בקבותה גדולה.
"טוב אז...מוכנים ליום הראשון ללימודים?"
●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●
אז הנה נגמר עוד פרקקקק
אני לא יחפור הפעם רק מקווה שנהנתם מהפרק וגם יש לי שאלה
אתם אוהבים סיפורי מסטורין ומתח?
בבקשה תצביעו🫶🏻
אוהבת💜
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון והשמורת
خيال (فانتازيا)נוו...אתם מכירים את הפאנפיקים על השומרת ופרסי ג'קסון? אז אני מתה על כאלה. אז אני החלטתי גם להכין אחד. אני מקווה שתאהבו אותו. אני לא מחשיבה את גורלו של אפולו. הכתיבה משתפרת מפרק 6 יש ספר מודעות לספר- הוא בעמוד למרות שיש אנשים שרושמים מתי הם מקום...
