חלק שלישי ואחרון במרטוןןן
נ.מ אנבת
התאמנו שבוע שלם, היה לנו מיקום טוב, עשינו בו סיורים, וידאנו שאין שום דרך לנסתרים להגיע בלי שנרצה שהם יגיעו או ילכו, המיקום לא היה חשוב, אז גם אם יקרה משהו זה לא יחשוף משהו שהם לא יודעים. מכיוון טסטרטגי, הכל היה מושלם. מכיוון הנסיון? כנראה נצטרך לשכוח את התוכנית ופשוט לאלתר אם הרגע, כמו שתמיד עשינו.
נשאר עוד יום אחד עד הפגישה עם הנסתרים, היו כמה דברים שהיו אמורים לקרות, היינו צריכים להביא שלושה נציגים מהמועצה, בגלל שלא אמרו כלום על ההגנה של המועצה הם החליטו להביא מלא, שלפי הידע שלנו? רק יפצעו. ככה זה תמיד.
"חכמולוגית? את באה? תורנו לסיור, צריך לוודא דברים שלא הקשבתי שפורקל הזקן אמר." אמר פרסי. צחקתי, ידעתי שזה היה רעיון טוב לקרוא לו מוח אצה שרק נפגשנו.
"כן, אני באה, ואני, יודעת מה צריך לוודא." אמרתי.
שנינו זינקנו למיקום, שהיה סודי לכל מי שלא היה צריך לדעת.
בכדי שהעסקה עם הנסתרים תהיה שווה, וכדי שאנחנו נביא את חברי המועצה, כדי לעשות 'מסע ומתן' (לא שבאמת נאמין להם.)
הם היו צריכים לא להביא גמדים, או כל אחד אחר. הם יכלו להיות רק אלפים, ולוקי...
מאז שראינו את לוקי בפעם הראשונה, תהיתי איך הנסתרים גילו עלינו, או על אלים, כי הם אלפים, והם לא אמורים לדעת על זה.
"אוקי, אז מה צריך לעשות?" שאל מוח אצה.
גלגלתי את עיניי."צריך לקרוא לגמדים, לראות אם אין שום גמד מהנסתרים שם, ולראות שאין שום דרך מתחת לאדמה לנסתרים לעבור."
הוא הנהנן. "אוקי, ואיך עושים את זה?" צחקתי. "אני יעשה את זה. תוודא שאין מלכודות."
הוא הנהן. והתחיל לבדוק על עצים. בנתיים, רקעתי ברגל שלי פעמיים, כמו שאמרו לנו לעשות, שני גמדים הופיעו.
אם לא הייתי חצויה, כנראה הייתי נבהלת מהמראה שלהם, הם נראו כמו חפרפרות, ולא בדיוק איך שאמרו לנו לדמיין גמדים. פשוט אנשים נמוכים...
"אמ...נעים מאוד, אפשר לדעת איך אתם מתקדמים?" הם רקעו ברגליים שלהם כמה פעמים, וחזרו לאדמה.
לקח לי כמה דקות להבין שהם השתמשו בקוד מורס. למזלי ידעתי קוד מורס.
לפיהם, הכל הסתדר מעולה. מה שאומר בדקנו מה שהיינו צריכים, אבל...רציתי לבדוק עוד כמה דברים.
"חכמולוגית, אין מלכודות, בדקתי את כל האזור. לא שהוא גדול במיוחד..."
בחרנו אזור קטן, כדי שלא יהיה דברים שנוכל לפספס.
הנהנתי אליו. "בסדר, בוא נלך, מחר יש את הפגישה, ואני רוצה לראות איך הם מתקדמים באימונים."
נתתי לג'יסון את תוכנית האימונים שריינה נתנה לי, זאת לא הייתה תוכנחת קלה, אבל תוכנית אימונים שאמורה להביא תוצאות, במיוחד בלחימה.
זינקנו חזרה להייבנפילד, ופה השמש הייתה במצב שקיעה. למרות מה שהיה במיקום הסודי (ה.כ- כן, אני עדין לא מגלה לכם!) ששם השמש אף פעם לא זרחה.
"איך הולך?" שאלתי אותם. סופי התקרבה, הייתה לי תחושה קטנה שהיא הולכת להגיד משהו מתנשא.
אני לא...חיבבתי, את סופי, זה לא שהיא הייתה דרו, אבל...תמיד הייתה תחושה שהיא יותר טובה ממנו, כי היא לא אנוכית, כי לה יש יכולות הכי חזקות והכי מושלמות, היא תמיד דרשה דברים, כאילו כולם חייבים לה, ולא התחשבה באחרים, גם בלוויה...הרגישו את זה, ראו את זה.
"בנתיים, הם השתפרו, אבל עם היה יותר זמן..." ג'ייסון צדק, אבל אף פעם לא היה לנו מספיק זמן, האמת ששבוע היה הרבה, ואם הם כבר היו ברמה מתקדמת מספיק, היינו עושים דברים הרבה יותר קשים.
"ארוחת ערב מוכנה. הם רוצים שנלך לישון מוקדם." סופי אמרה, אחרי שהגיעה אלינו. הנהנו. והתקדמנו לכיוון המטבח והחדר אוכל.
שהיה בינהם קיר מפריד, עם מלא מלא נצנצים לפי פרסי, לפי אני, אלה קירות מבדולח עם זכוכית עמידה.
אחרי שאכלנו, עלינו למעלה, ידעתי שמצפה לכולם לילה מלא סיוטים, או חזיונות.
○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○
מה אתם אומרים על המרטון הזה? לעשות דברים כאלה גם בספר הבא?
איך הפרקים היו? אהבתם אותם?
גם שמתי 🫶🏻 שאתם בכלל לא הגבתם לתאוריהההה, זאת תאוריה מטורפת אנשים!!!
אוהבת💜
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון והשמורת
خيال (فانتازيا)נוו...אתם מכירים את הפאנפיקים על השומרת ופרסי ג'קסון? אז אני מתה על כאלה. אז אני החלטתי גם להכין אחד. אני מקווה שתאהבו אותו. אני לא מחשיבה את גורלו של אפולו. הכתיבה משתפרת מפרק 6 יש ספר מודעות לספר- הוא בעמוד למרות שיש אנשים שרושמים מתי הם מקום...
