פרק 13-פוקספייר

353 25 4
                                    

נ.מ קיף

זה היה היום הראשון בפוקספיר. ובחיים לא תאמינו. זה. היום. השנוא ביותר על קיף.

היום האהוב אליו היה במפתיע גם יום שקשור לפוקספיר. אבל זה היה היום האחרון של פוקפסיר. לגמרי סיבה לחגיגה.

"קיף אתה ער?" נשמע הקול של האב הכי טוב בעולם. צוחק. הוא גרוע. .

"קיף!" צעק. כן, בטח למה לי לענות לך? זה כאילו אתה בכלל לא מכיר אותי. אוי רגע, אתה באמת לא מכיר אותי.

"רו! תעירי אותו." הוא צרח לרו עכשיו. וואו וחשבתי שאני אמור להיות ה'אכזבה'. רו צרחה חזרה כמובן. "תעשה את זה בעצמך לורד נצנץ." החזירה לו רו. ואז היא אמרה לי: " תעשה את עצמך ישן. ואז תקפוץ אליו אם גולון ביד."

"אני נכנס!" הוא צרח. ונכנס בסערה. "קיף מה זה הדבר הזה. תתעורר קדימה." צרח אמר לי.

"נו באמ..." קפצתי עליו. הוא צרח. וכולו היה מרוח בגולון. התפקעתי מצחוק. "נראלי שאתה צריך להתקלח במקלחת נצנץ לורד נצנץ. אתה יודע, שלא תהיה...זה יותר מדי, אוי שחכתי גם בלי גולון אתה...זה." אמרה רו בטון מלגלג ציני וטוב...איפה מוגעל.

"אתם שניכם." התחיל לומר. ויצא בסערה מהחדר. "ולורד נצנץ יצא." אמרה רו.

"תרגיל לא...רע." החמתי לרו. פעם ראשונה ואחרונה שזה קורה. "האם לורד שיערמוזר הרגע החמיא לי." אמרה רו בציניות.

רואים? זאת הסיבה שזה לא יקרה שוב בחיים.
"והרסת את הרגע."

והמקשר צלצל. פוסטר הופיעה עליו. "פוסטר? מה קרה?" שאלתי מעט דואג. לרוב סופי לא התקשרה בבוקר. או בערב או בפוקספיר או שהיא קובעת איתנו.

"אתה זוכר, שאתמול היינו במועצה?" שאלה אותי. "כמובן שאני זוכר פוסטר, זה היה אתמול." היא צחקה. כמה שאהבתי את הצחוק שלה. במיוחד אם אני זה שגורם לה לצחוק.

"בכל מקרה, טריק אמר שכולם שם אלפים ולא רק! לכולם יש יכולות, שאגב הם שולטים בהם ממש טוב."

וזה מפתיע. למה שיהיו כל כך הרבה אלפים בערים האסורות. בלי שהמועצה תדע?

"טוב, אני חייבת לזוז. אבל, אתה רוצה אולי לדבר אחרי פוקספייר? יש גם עוד נושא שאני רוצה לדבר אליו." היא אמרה מהר.

"בטח פוסטר, רק מה הפיצטר יחשוב על זה?" היא הסמיקה ואמרה: אתה יודע שאני ופיץ לא ביחד יותר."

גיחכתי. "אהה...נכון, תזכירי לי איך שברת את ליבו?" היא ממש הסמיקה עכשיו. אהבתי לגרום לה להסמיק.

"טוב אני חייבת לזוז. ביי קיף." היא אמרה וניתקה.

הלכתי להתארגן לפוקספייר, כן, אני יודע לא מתאים לי. אבל...רציתי לראות את היכולות של החדשים. מה שפוסטר אמרה סיקרן.

"רו, את יודעת שגם את אמורה לבוא?" שאלתי אותה. "אוי אל תזכיר לי אפילו. כאילו שלא מספיק לי החבורה שלך עכשיו אני צריכה להתמודד אם עוד חבורה." גיגלתי את עיני.

"קדימה רו. בואי נכיר את החברים של אחותי."

●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●

אז כן...זה פרק קצר לאומת הקודמים. אבל לא ידעתי איך להמשיך אותו.

בכל מקרה אני מקווה שקיף יצא טוב ולא נוראי.

כי מישהי *שיעול שיעול* חושבת שאני עושה אותו גרוע אז אם יש נקודות לשיפור אשמח עם תגידו לי.

בכל מקרה אשמח עם תצביעו לפרק.

אוהבת💜

פרסי ג'קסון והשמורתWhere stories live. Discover now