פרק 8- לבלות עם חברה

429 26 3
                                    

נ.מ אנבת

ישבתי בחדר שלי. שהיה ענק! הם פשוט...אין דרך להסביר את הוואקרים. לפי מה שהבנתי אחיהם בגד בהם אבל הם לא סיפרו לי את כל הפרטים. לא נראה שהם ממש סומכים עליי. אולי בגלל שזה קשה לשרוד בתור אלפית בלי לפתח יכולת.

זה מוזר. מאוד. אולי הם טעו? ולא הודו בזה? האגו שלהם יותר גדול משל בני אתנה...וזה שיא שקשה לעקוף.

נשמע דפיקה על הדלת. זאת כנראה ביאנה. היא היחידה שנסתה להתחבר אליי פה. למרות שגם דלה בסדר.

"פתוח" צעקתי לדלת. שהייתה רחוקה. בגלל גודלו של החדר.

צעדים נשמעו. ואז ראיתי בשדה ראיתי את ביאנה. היא עצרה והתיישבה לידי.

"היי" היא אמרה בטון שקט. נראה שלא הרגישה בנוח.

"היי, מה קורה?" שאלתי אותה. לא ידעתי אם שיחות אצל האלפים הולכים כמו שיחות רגילות. קיוותי לפחות.

נראה שהיא תפסה תיפונת ביטחון שהמשכתי את השיחה. כי תנועות הגוף שלה טיפה השתנו.

"הכל טוב איך אצלך?" היא שאלה אותי. נראה שהיא באמת התעניינה.

"אצלי בסדר, טיפה משעמם." אמרתי בנימה קלילה. כדי לגרום לה להרגיש בנוח.

נירא שזה באמת גרם לה להרגיש בנוח.
"האמת היא שרציתי להציע לך ללכת איתי ועם הבנות לאטלנטיס, מה את אומרת?"

שאלה אותי. נראה שהיא באמת או בתמים קוותה שהסכים. "בטח, בכל זאת...זה לא שיש לי משהו אחר לעשות".

אמרתי. למרות שהיו לי הרבה דברים לעשות. כמו...לגלות איך הדברים עובדים פה. לראות שפרסי בסדר ועוד מלא...

"יאיי, יהיה לנו ממש ממש כיף" אמרה בהתרגשות. היא נראתה שמחה שהסקמתי. נראה שהיא באמת התעמצה להיות חברה שלי. מעניין למה...

פתאום הריבוע זכוכית צלצל. והיה רשום עליו מר פורקל.

"אני צריכה לענות. אכפת לך?" שאלה אותי. "לא בטח, נוכל ללכת אחר" אמרתי.

היא הנהנה כתודה ויצאה מהחדר. שמעתי צעדים וזה אומר...לא לצוטט.

**כמה דקות אחר כך**

שמעתי צעדים. ואז דפיקה בדלת.

"אנבת, אפשר להכנס." נשמע הקול של ביאנה. אבל הוא לא היה קליל כמו קודם.

"כן כנסי, קרה משהו?" שאלתי. קיוותי שתשתף אותי למרות שאין לנו חברות עמוקה. כאילו אנחנו בקושי מכירות.

"כן, האמת זה קשור אליך." היא אמרה. לא הופתעתי. זה היה די צפוי האמת.

ואז היא שאלה משהו שלא ציפיתי לו. "את זוכרת מה קרה בים?"

(הפרק הבא יצא ביום חמישי הבא...28.9)

פרסי ג'קסון והשמורתWhere stories live. Discover now