נ.מ פרסי
כולנו ישבנו בשולחן אוכל, אבל אף אחד לא אכל.
אתם מבינים?! זה הסבל הכי גדול שלי! אם לא נחשיב את ט..טרטרוס
בכל מקרה, יש אוכל מדהים על השולחן, שנראה כאילו הגיע מהאלסיום, ואפילו אוכל כחול! ואף אחד לא אכל!!!
עכשיו נלחמנו בטונה של מפלצות מגעילות, והדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה לאכול, לא שישאלו אותי על בחיים שלי.
שאנחנו הגענו לא ביקשנו מהם לספר על החיים שלהם! שיכבדו קצת! הם שמעו על פרטיות?
אלפים זה ממש סנובי! כאילו מגיע להם הכל!
בכל מקרה, כולנו ישבנו, והם בהו בנו, מצפים להסברים...
"טוב...אכפת לכם להסביר?" סליחה?! זה לא מנומס, מה אם האוכל של אדליין?
סופי שברה את הדממה המאוד לא נעימה שהייתה בחדר.
"טוב כבר הבנתם שלוקי הוא האויב שדברנו עליו, והוא אל האשליות הנורדי, אנחנו יוונים ורומים, ואנחנו חצווים כלומר חתי אלים וצחי בני אנוש. עד פה מובן?" שאלה אותם אנבת.
"כן..." מלמל דקס. בתרגום למתקדמים, לא, כלום לא מובן, ואני יעשה כאילו אני מבין הכל כדי לא לצאת טיפש, אבל אף אחד לא מאמין לי.
אני צריך לתרגם אנשים כעבודה, אני מעולה בזה.
"חשבתי שלוקי מבוסס על מר פורקל..." אמר טאם.
"זה מסובך, וזה מידע שיהרוס לכם את המוח, יש הרבה דברים מסובכים בעולם האלים, זה לחזור יותר מאלפי ממליוני שנים."
"של איזה אל אתם ילדים?" שאלה לין.
"נתחיל אם היוונים, ואנחנו ילדים של אלים שונים, פרסי הוא בן פוסידון, אל הים, הרעידות אדמה והסוסים, ניקו הוא בן האדס, אל המתים, השאול, והשלדים, ליאו הוא בן הפייסטוס, אל הנפחים והאש, פייפר היא בת אפרודיטה, אלץ האהבה, וויל הוא בן אפולו, אל השמש, מוזיקה, אומנות ועוד דברים.., ואני בת אתנה, אלת החוכמה."
"ואנחנו ילדים של אלים רומים, האלים שמקבלים לאלים היוונים, כלומר כעיקרון הייזל, שהיא בת פלוטו, היא אחות של ניקו. פלוטו זאת הגרסה הרומית להאדס. פרנק בן מרס, אל המלחמה והצבא, ואני בן יופיטר, אל
הברקים והשמיים."
הם הנהנו, נראה שהתחילו להבין. אם היו מסבירים לי את זה, לא הייתי מבין כלום. אני חושב שזה חלק מהקטע של להיות סנובים.
"אוקי...אז...אמרתם שעברתם הרבה? מה לדוגמא?" שאלה סופי.
אוקי. זה היה חטטני, ונורא עצבן אותי. למה זה עניינם?
"אנחנו מעדיפים לא לומר...עניינים אישיים." הסבירה אנבת ברוגע, אבל ראיתי שהשאלה הזאת הפריעה לה.
הם המשיכו להנהן כמו מטוטמים.
"האם את וקיף באמת אחים? כאילו...זה אפשרי בכלל."
קיף גיחך. "זה אפשרי, לא הבנת כלום ממה שהם הסבירו, נער הפוני? ידעתי שהפוני הזה משפיע לך על המוח, אבל בחיים לא חשבתי שעד כדי כך." הוא אמר בתדהמה מזויפת לחלוטין.
"כמה שאתה מצחיק." מלמל טאם.
"עדין לא בדקנו את זה, אבל נעשה את זה ברגע שנגיע הביתה." אמרה אנבת.
"אתם עוזבים?" שאלה סופי. "עכשיו שלוקי עזב, ואנחנו לא יודעים איפה הוא, פרסי נלחם אשליה, נעזוב, אנחנו לא רוצים עוד צרות. רצינו לעזוב מחר בבוקר." הסביר ג'ייסון.
"כן, ריינה ממש תכעס אם לא נחזור..." אמר פרנק.
הוא צדק, ריינה תהרוג אותם אם הם לא יחזרו בקרוב.
ועוד מעט השנה האחרונה של הלימודים נגמרת, וחכיתי מאוד ללמוד באונברסיטה ברומא החדשה אם אנבת.
"טוב נראלי שנגמור אם השאלות להיום, לכו לנוח, היה לכם יום ארוך." אמרה אדליין.
חיבבתי את אדליין, היא הזכירה לי את אמא שלי, שלא ראיתי כבר הרבה מאוד זמן.
"איפה פוף? אני היחיד ששם לב לשקט?" אמר ליאו. הוא צדק, פוץ נעלם...אני מניח שאף אחד לא שם לב אליו מספיק.
אור זרח מהשולחן. "אני צריכה להענות..." מלמלה סופי ויצאה מהחדר.
"טוב, עכשיו אפשר להתחיל לאכול? בבקשה?" שאלתי בתקווה. השאלות האלה מאוד נמאסו עליי.
אדליין הנהנה. ואני התחלתי להעמיס אוכל על הצלחת שלי.
ברגע שרציתי לתקוע את המזלג באוכל, זופי נכנסה, והייתה אם, ואני מצטט : "החדשות הכי גרועות בעולם".
מסתבר, שפוץ הלך למועצה והלשין עלינו כמו ילד בכיתה ב'.
נראלי שאני יתחיל לקרוא לו פלוץ עכשיו, הוא מעצבן, מסריח, ואף אחד לא רוצה אותו.
תודה, פלוץ.
●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●
סוף סוף הוצאתי את הפרק...
סליחה שלקח לי נצח...
יש לי שאלה שישבה לי בראש כבר דיי הרבה זמן, כמה מכם ימשיכו לספר השני?
זה באמת מעניין אותי, אז אשמח אם תענו.
מקווה שתאוהבו את הפרק...
שוב סליחה שלקח הרבה מאוד זמן...
אוהבת🎸💜📚
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון והשמורת
Fantasíaנוו...אתם מכירים את הפאנפיקים על השומרת ופרסי ג'קסון? אז אני מתה על כאלה. אז אני החלטתי גם להכין אחד. אני מקווה שתאהבו אותו. אני לא מחשיבה את גורלו של אפולו. הכתיבה משתפרת מפרק 6 יש ספר מודעות לספר- הוא בעמוד למרות שיש אנשים שרושמים מתי הם מקום...
