פרק 17- השיעורים...ותחרות ההכתמה

310 21 9
                                    

נ.מ סופי

אחרי שהם קיבלו את המערכת שעות שליהם הלכתי לכיוון שיעור היקום. אם ביאנה ומארלה. לא רצינו לאחר אז הלכנו ממש מהר. וסנדור היה מאחורינו. הלכנו במסדרונות פוקספייר והתקדמנו לכיוון כיתת היקום. למרות שאני לומדת בפוקספייר מעל שנה עדין קשה לי להתמצא בפוקספייר. כאילו זה לא כזה קל. זה פרמידה ענקית. שעכשיו שאני חושבת על זה קצת דומה לפרמידה מצרית. 

נכנסנו לשיעור. באיחור קל. "מיס פוסטר מיס רדק ומיס ואקר. למה אתן מאחרות?" שאל אותנו הפרופסור. "אנחנו מצטארות." אמרה ביאנה. "כן, ליווינו את החדשים למזכירות כדי לקבל את המערכת שעות שליהם." הסבירה לפרופסור מארלה. הפרופסור הנהן. "אני אוותר לכם. הפעם! שזה לא יקרה שוב." הזהיר אותנו. שלושתינו הנהנו עליו. "טוב, תשבו במקומות שלכם. אני רוצה להתחיל בשיעור." אמר לנו. וכל אחת התיישבה במקומה. 

כלומר. מארלה ישבה ליידי וביאנה כמה כיסאות ליד. והפרופסור התחיל ללמד. הוא חילק אותנו לזוגות לפי שולחנות. למזלי מארלה ישבה ליידי. אז היינו זוג בעבודה. הוא חילק לנו מפות של כוכבים.

"כל זוג צריך לצלם את כל הכוכבים שעל המפה שלו, מובן?" הוא שאל את הכיתה. כולנו הנהנו. "את רוצה אולי לבוא אליי? אחרי הלימודים בשביל העבודה?" שאלתי את מארלה. ידעתי שהיא לא תציע לבוא אליה. בגלל...אמא שלה. "בטח." היא אמרה והנהנה.

"אני לא יודעת אם אני מרחמת על ביאנה או פשוט בסדר אם זה שהיא אם סטינה במשימה הזאת." מארלה אמרה לי בגיחוך משועשע.

"יאפ." מלמלתי אליה. "מיס רדק מיס פוסטר. אתן מפריעות." אני לא חושבת שהמורה מחבב אותנו. "סר אסטין היה הרבה יותר נחמד." מארלה מלמלה לכיווני.

המורה שלח אלינו מבט. ושנינו שתקנו. וככה המשיך השיעור.

☆☆☆☆☆☆☆☆

נ.מ לין

לפרסי היתה שליטה ממש טובה במים. בהתחלה מיסטר אל ביקש ממנו לעשות כדור מים. והוא עשה את זה ממש טוב. אתמול סופי התקשרה אליי. ואמרה לי שהשליטה שלהם ממש טובה. אבל לא חשבתי שעד כדי כך.

**פלאשבק**

"לין?" שמעתי מהמקשר שלי. "היי סופי. הכל טוב?" שאלתי אותה. במעט דאגה. "כן, האמת שרציתי לשאול אותך שאלה." אמרה לי. הסתקרנתי לדעת מה השאלה אבל גם קצת התאכזבתי. סופי ואני לא קרובות כל כך אבל הייתי שמחה אם אני והיא היינו טיפה יותר קרובות. אבל יש לי את החברות שלי. מרוקה, סטינה, ו...מארלה...

מארלה ואני חברות הכי טובות אבל...אני מתחילה להרגיש...משהו אליה. אני עדין לא יודעת מה. אבל...לא משנה מה יקרה לא נוכל להיות ביחד. היא...בת. ובערים האבודות זה לא מקובל...אבל זאת לא הבעיה שלי. מארלה לא מרגישה אליי כלום. ו...זה בסדר אני מניחה...למרות שזה קשה. ואולי, יום אחד...הדברים בערים האבודות ישתפרו. ולא יהיה דבר כזה...התאמה גרועה. אני מקווה שעולם כזה אפשרי. 

פרסי ג'קסון והשמורתWhere stories live. Discover now