נ.מ אדליין
(כן, לא התקדמנו הרבה בגלל...שהפרק הזה מתחיל באותה נקודת זמן של הפרק הקודם. כן, אני יודעת זה מעצבן.)
"סופי, אני צריכה לעשות כמה קניות באטלנטיס." אמרתי לסופי. גריידי היה בשליחות מטעם המועצה.
(ה.כ- אני לא זוכרת עם גריידי עדין במועצה או עם הוא עדין בחוץ (מאז שהוא פרש בספר שלוש.)
"בסדר אמא. את רוצה שאני יבוא איתך?" שמחתי כל פעם מחדש שהיא קוראת לי אמא. היא הייתה נורא מתחשבת, למרות שלפעמים היא עשתה טעיות. אבל בגלל שזאת סופי היא שמה לב לטעיות היא תמיד מתקנת אותם. ואני גאה בה על כך.
"לא זה בסדר" אמרתי לה. כמו משום מקום קיף הופיע. הוא כנראה בילה עם סופי. לאומת גריידי אין לי בעיה עם זה שהוא מבלה איתה.
"אני יבוא." חייבת להיות סיבה שהוא רוצה לבוא. זה קיף, תמיד יש לו סיבה.
"אתה בטוח?" שאלה סופי בקול דואג. "אתה לא חייב."
"אני צריך לקנות משהו בכל מקרה אז...זה כמו לתפוס טרמפ פוסטר." וברור שהוא לא יגיד לנו מה הוא קונה. ואני בהחלט הולכת לבדוק מה זה. רק כדי לדעת שזה חוקי. אם קיף אין לדעת.
"בכל מקרה פוסטר, הפיצטר צריך אותך, לפני שהוא יגיד משהו מטומטם. אנחנו ממש צוות לעניין, עכשיו שאני חשוב על זה, הוא הפה שאומר דברים מטומטמים ואני המעשה, החתיך והמושלם כמובן, שעושה דברים אמ...מעניינים."
"אתה חושב על משהו, זה חדש." נשמע הקול של טאם.
מה? טאם? "היי טאם." סופי אמרה לו. היא גם נשמעה מופתעת. "נער הפוני, בדיוק חלפת במחשובתי." קיף אמר לו. לאומת שנינו הוא לא נירא מופתע במיוחד.
"אני שמח." אמר טאם באדישות. ובקול ציני. "מה אתה עושה פה?" שאלה סופי בעדינות.
"האמת שבאנו לפה כדי ללכת לאווגלון, אבל, אני צריך לקנות משהו ללין באטלנטיס." הסביר טאם. איזה מזל יש ללין, שיש לה אח כמו טאם, הוא דאג לה מאוד. למרות שעם ההורים היה להם פחות מזל. לפחות יש להם אחד את השני.
"בטח אתה יכול להצטרף." אמרתי לו. קיף הזעיף פנים. "הוא בטוח עסוק..." התחיל קיף. טאם שלח לו מבט רצחני. "תודה אדליין" הודה לי טאם.
"הכל טוב" אמרתי לו. "רגע לין גם פה?" שאלה סופי. "אני כאן" נשמע הקול של לין. "את בדרך לאווגלון נכון?" סופי שאלה אותה. "כן" ענתה לה לין.
"רוצה לבוא איתי?" שאלה אותה. "כן,בואי נלך למזניק." אמרה לה לין. "אתה לא בא?" שאלה את טאם.
"סליחה לין, יש לי משהו לעשות." לין הנהנה.
שתי הבנות יצאו והלכו למזניק. "טוב, אנחנו גם צריכים לצאת. יש לכם כסף, נכון?" שניהם הנהנו.
"קדימה נער הפוני, נצא!" אמר קיף בהתרגשות מזויפת. "איזה כיף לי." אמר טאם בצניות אדישה. "צריך ללכת." אמרתי להם. "בואו נזוז!" המשיך קיף בהתרגשות.
"קדימה קיף" אמרתי לו. והתקדמנו לכיוון המזניק.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
הסתובבנו בין חניות. ואז ראינו את גהוקים ושיקועים.
"בואו נכנס לשם." קיף הציע. וידעתי, מה שקיף לא רצה לקנות היה בחנות הזאת. וזה...טוב, רע.
"מה שלא תקנה, קיף, אל תשחחר את זה בפוקספייר." הוסיף טאם.
"אל תדאג, טאמי שלנו, אתה לא תפגע." אמר קיף בטון ציני מאוד.ונראה שטאם רק דואג עוד יותר. למרות שהוא עדין נראה אדיש.
"טוב, אתם תכנסו, אני אחכה לכם פה." אמרתי להם. קיף נכנס ישר. "טאם, תוודא שהוא לא קונה משהו לסכנת האלפים." טאם הנהן ונכנס אחרי קיף.
וחיכיתי להם בחוץ.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
פתאום ראיתי חבורה של ילדים. עם בגדים אנושיים. וזה היה מוזר מאוד.
"סליחה?" שאל הבחור בלונדיני מהחבורה המוזרה.
(ה.כ- אין לי כוח לחזור על השיחה. אם אתם לא זוכרים תקראו עוד פעם את בפרק הקודם.)
**דילוג זמן**
"אז אני אקח אתכם אליה." אמרתי להם. היה לי מוזר שהם ידעו איך להגיע לפה. ואני אשטף אץ מר פורקל בחשדות שלי. ואז נזכרתי בטאם וקיף.
"אמ...רגע, אני מחכה לכמה אנשים." אמרתי להם. הם הנהנו בהבנה. למרות שהבחור עם השיער השחור והעיינים בצבע ירוק ים נראה חסר סבלנות.
אולי בגלל שחטפנו את החברה שלו.
ואז טאם וקיף יצאו. "אלה האנשים שחיפשת." שאל הבחור הבלונדיני. "כן, אלה הם." אמרתי להם.
"טוב אז בואו נזוז אמרה הבחורה עם העיינים שמשנות צבעים והנוצה בשיער.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
אז כן...נגמר הפרק! ואני מקווה שאהבתם. ניסיתי לעשות אותו ארוך ואני מקווה שזה בסדר.
המטרה שבע הכוכבים וארבע תגובות.
נ.ב- אף אחד לא ענה לשאלה שנשאלה בפרק הקודם ואני צריכה תשובות. אז רני מקווה שתענו.
השאלה היא: מי הדמות האהובה עליכם בשה"ה?
(שזה שומרת הערים האבודות למי שלא יודע)
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון והשמורת
Fantasiנוו...אתם מכירים את הפאנפיקים על השומרת ופרסי ג'קסון? אז אני מתה על כאלה. אז אני החלטתי גם להכין אחד. אני מקווה שתאהבו אותו. אני לא מחשיבה את גורלו של אפולו. הכתיבה משתפרת מפרק 6 יש ספר מודעות לספר- הוא בעמוד למרות שיש אנשים שרושמים מתי הם מקום...
