פרסי ג'קסון והשמורת

פרק 15-פוקספייר חלק 2

תקשיבו בקשר לשאלה שלי בפרק הקודם. אני באמת צריכה תשובה. אני רושמת עוד סיפור (אחרי הסיפור הזה.) לכן החלטתי לשאול אם אתם אוהבים את הסגנון הזה. בגלל שאתם לא עונים. (מה שבאמת מבאס...) אני אשים פה את התקציר ותגידו לי מה אתם חושבים. בבקשה. אני מרגישה שאני כבר ממש מתחננת.

והפרק...

נ.מ פרסי

הגענו לפוקספייר. יותר נכון, הגענו לפרמידה ענקית מזכוכית! עם חצר ואגם מטורפים!

"טוב זה פוקספייר." סופי אמרה. "קול" מלמלתי. לאומתי אנבת הרבה יותר התרגשה. "פרסי תראה את האדריכלות פה!" אני רואה אני רואה. רציתי לומר.

אבל אני בחיים לא יומר את זה לאנבת. אני אוהב אותה יותר מדי בשביל זה. גם אם זה אמירה צינית מטפושת שממש רציתי לומר.

"וואו..." אמר ג'ייסון. "אההה, צריך להיכנס, ללכת לאולם הגדול. ואז תקבלו את המערכת שעות." הסבירה סופי.

הנהנתי. עם כולם. נכנסו לבניין. והסתכלו אלינו. כאילו באמת אני לא יכול להיכנס לבית ספר בלי שיסתכלו אלי?

לא? שום סיכוי? תודה רבה עולם או אלים. מי שלא אחראי לדבר הנוראי הזה.

"טוב בואו נילך לאולם הגדול." אמרה סופי. "למה כולם מסתכלים אלינו" שאל ליאו. "בגלל שאתם חדשים. והרבה. קשה להתקבל לפוקספייר במיוחד בשנים מתקדמות, ואם מישהו מצטרף לרוב זה רק אחד." הסבירה לנו. ואנבת שלחה את המבט הזה שאומר. נו באמת איך לא ידעתם את זה?

נכנסנו לאולם הגדול. שהיה צריך לקרוא לו האולם הענק. כאילו הייתה במה וכסאות. זה היה נראה כמו...אולם הופעות.

"שלום לכולם, אני מאסטר ליטו, ואני מנהל בית הספר, אני רוצה שכולם יקבלו את ילדי הפלא החדשים שלנו." אור גדול הופיע על כולנו.  מהמם עוד צומת לב. "רצינו להישאר בפרופיל נמוך. נראה שזה לא יקרה." מלמלה אנבת.

"ננסה אם הזמן." אמר וויל. "אנחנו מתכוונים להישאר?" שאלתי. לא חשבתי שאנחנו הולכים להישאר.

"הוא אחי פרסי, חוץ מזה אני רוצה לגלות איך, ומה אמא שלו עשתה." הסבירה. פחות אהבתי את התוכנית של להישאר. אבל אם אני הייתי מגלה שהיה לי אח במקום כזה כנראה גם אני הייתי נשאר.

אז פשוט הנהנתי. מאסטר ליטו בנתיים דיבר ודיבר. כל מיני דברים משעממים כמו זהירות. שאנבת פשוט תסביר לי אחר כך.

ולבסוף נגמר השיעור. תודה לאל. סופי התקרבה אלינו. "בואו נביא את המערכות שלכם, בסדר?" שאלה אמרה. כולם הנהנו. ואז אח של אנבת, קיף, הגיע.

"היי פוסטר, אחות יקרה, וחברים של...שחכתי איך קוראים לך." אמר בציניות. אנבת גלגלה עיניים. והסתכלה עליי מיאושת.

"מה אני יכול לעשות? אני חושב שהוא קול." לחשתי לה באוזן.

☆☆☆☆☆☆

אחרי שקיבלנו את המערכות שלנו התחלתי ללכת אם לין לאגם. מסתבר שאנחנו ביחד בשיעור.

התקדמנו לאגם. שהיה ענק. כמעט כמו במחנה החצווים. והיה מישהו שם. כנראה המורה.

"אתה בטח פרסי. נעים מאוד, קוראים לי מאסטר אל." הנהנתי. לין חייכה. "נעים מאוד." מלמלתי חזרה. אתמול. אנבת אמרה לי להיות או לפחות לנסות להיות תלמיד טוב. וזה יהיה קשה. במיוחד בשבילי.

"טוב , בוא נתחיל. המועצה אמרה לי שאתה שולט נהדר במים. אבל אני רוצה לראות בעצמי." שוב הנהנתי.

"נתחיל בדברים קלים. את חושב שאתה יכול לעשות כדור מים?" נו באמת. זה קל. עשיתי כדור מים.

"אתה יכול לפצל אותו?" שאל. ברור שאני יכול לפצל אותו. נו באמת. המועצה הזאת ממש לא רוצה שאני ישפר את היכולות שלי.

פיצלתי את הכדור מים. לשלוש כדורי מים. "אתה טוב, אתה יכול אולי ליצור...איש בגודל קטן?" עדין...קל. יצרתי שני אנשים מתחבקים. "אתה מעולה בזה. אתה יכול אולי ליצור...אמ...גל גדול ולא לתת לו להתנפץ?"

זה כבר יותר קשה. התחלתי ליצור גל. והגדלתי אותו לעט לעט. הוא היה ענק. עצרתי אותו מלהתנפץ. זה היה קשה. ודרש הרבה ריכוז. משהו שכמעט אין לי...

ואש שמעתי קול מוכר, מוכר מידי. "פרסאוס ג'קסון." אוי נו. יש סיבה ששנאתי אנפונזות. (ה.כ- נראלי ככה רושמים.)

ונחשו מה. הריכוז שלי...נעלם. והגל התנפץ עלי על מאסטר אל ולין. בדיוק שנשמע פיצוץ מפוקספייר. ושאגה.

○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○

ועוד פרק נגמררררר

מעניין מה התפוצץ. ומי פוצץ.
ניחושים?

בכל מקרה אשמח אם תצביעו

אוהבת 💜