אויבת של אהבה

פרק 8

אמבר

"אמבר, תבטיחי לי משהו." הוא אמר.

"מה זה?" שאלתי.

"את יודעת שאם את צריכה לדבר עם מישהו על מה שקרה ובכללי, את יכולה לסמוך עליי. ואני יודע, אני יודע שזה קשה ושזה לא נשמע הגיוני מהרבה סיבות אבל אני באמת פה בשבילך. למה שאת צריכה רק תשמרי על עצמך טוב. אל תפגעי בעצמך ותייסרי את עצמך. את בטוחה כל עוד את בקרבתי, את יכולה לדבר איתי. אני מבטיח לך טוב?"

אל תפגעי בעצמך. היה לו במשפט הזה שבירת קול. זה בגלל אחותו? הוא בטראומה. נפל לי האסימון. המחשבה הזאת עשתה אותי עצובה והרגשתי בקולו כמה הנושא הזה רגיש עבורו.

הוא הביא לי את מספר הטלפון שלו. הוא ביקש ממני שאם קורה משהו או שאני צריכה לדבר עם מישהו שאתקשר אליו. הלוואי והייתי מכירה אותו קודם.

~

"תעבירי לי את המסכת פנים." דרש ליאו לאחר שמרחתי לי את המסכה גם על הפנים. הוא הגבר היחיד שאני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו אני חושבת, עצם העובדה שהוא הומו ואין דאגות כאלה ואחרות. היום זו הפעם הראשונה שאני רואה את ג'סי וליאו מאז היום האחרון ללימודים. אחי, ניק, יצא ביום ראשון למחנה אימונים מהנבחרת שלו ברוגבי לשלושה שבועות, מה שמשאיר אותי בבית ריק. לכן ג'סי וליאו באו לארח לי היום חברה. אנחנו מורחים על הפנים מסכות פנים ומסתובבים עם זה בחדר כמו זומבים, צורחים את השיר FRIENDS של CHACE ATLANTIC ואוכלים חטיפים בכמויות לא נספרות. לא סיפרתי להם בנוגע לג'סטין אבל עכשיו הגיע הזמן להיות רציניים. עצרתי את השירים וזרקתי להם את העובדה. "אני וג'סטין נפרדנו." אמרתי משום מקום. ג'סי הייתה המומה. יותר נכון עשתה את עצמה המומה כי היא ידעה שזה מה שיקרה בסוף לעומת ליאו שהתפקע מצחוק.

"מתי נפרדתם?" שאל וצחק בקולי קולות.

"ביום שישי בערב, במסיבה. הוא ללא ספק היה חמור מטומטם." עניתי בפרצוף נפול. ליאו לא הפסיק לצחוק. פשוט צחק כמו חמור וגרם לי להרגיש סתומה.

"סתומה," אמר כאילו קרא את המחשבות שלי, "אני ידעתי שזה יקרה ואמרתי את זה כל הזמן ואת הכחשת את זה עם המחשבה שזה באמת יעבוד בינכם." דביל. אם ג'סטין לא היה עושה את מה שעשה זה כן היה יכול לעבוד.

על מי אני עובדת. ידעתי שזה לא יחזיק מעמד. כשחושבים על זה, הוא היה אגואיסט שחשב רק על התחת המסכן של עצמו. הוא בגד בי עם בל הכלבה, וממש לא היה כמו שחשבתי שיהיה כשהתחלנו לצאת. הוא ממש מגעיל אותי, אני לא מבינה איך יצאתי איתו. חתיכת אידיוט גמור הבן אדם הזה. לא הייתי נוגעת בו אפילו עם מקל של 10 מטר אלא אם כן אני תוקעת לו אותו עמוק בתחת. שילך לחפש מי ינענע אותו. בן זונה. הייתי בטוחה שאחרי מה שעשה לי אני יהיה שבורה, עצובה וארחם על עצמי עם חרדות כל היום במיטה. ככה באמת הייתי עד לפני.. עשר שניות? אבל לא משנה! המחשבות האלה עכשיו גרמו לי להבין שמדובר במניאק לא קטן. אני רותחת מזעם. היה לי פעם אחת התקף חרדה וזה היה באותו היום של המסיבה כשהגעתי הביתה. אני רוצה למצוא אותו ולהכות אותו עד זוב דם. לגרום לו להצטער על מה שעשה. אני יודעת שנואה הרביץ לו כשתפס אותו נוגע אותי אבל התעלפתי לאחר כמה שניות, כך שראיתי שרק חנק אותו. אני לא יודעת אם הוא המשיך לאחר מכן. וואי.