אויבת של אהבה

פרק 25

נואה

"היי מר. וילסון. אני אמבר." חייכה הילדונת אל אבי שבמטבח כאשר ירדנו מחדרי אל חצר ביתי. נראית מעט לחוצה, אני מניח ככה בגלל צבע פניה האדום.

השעה 11:15 בבוקר, אבי חזר מקודם הביתה באופן חד פעמי בגלל שמחר הוא נוסע שוב לנסיעת עסקים באיטליה.

"או אמבר חמודה, פרנקו זה בסדר. אני אבא של נואה." השיב לה אבא שלי ושלח לה יד ללחוץ. היא לחצה את ידו עם החיוך הממכר שלה. "מה נשמע?"

"אני בסדר מר- פרנקו," תקנה את עצמה מסמיקה. "טוב לפגוש אותך." אבי חייך אליה חזרה ואז ג'י נדחף.

"מה קורה, פרנק?" בירך ג'י לשלום כרגיל את אבא שלי ולחץ לו את היד.

"טוב, אבא אנחנו בחוץ."

"טוב, בן שלי." חייך אבי וחזר להתעסק עם המסמכים שמופיעים על האי שבמטבח.

בדיוק שבאנו לצאת לחצר צלצול בפעמון נשמע לאוזן. הפיצה.

האמת שבכלל לא רציתי פיצה, זה לא בריא בשום צורה אבל נשבע שזה טעים רצח והצעתי את זה נטו כי אמבר וג'י התחבקו. מה עובר עליי?

הלכתי לפתוח את הדלת ובינתיים השניים יצאו החוצה.

כעבור רגע הדבקתי את המרחק החסר והתיישבתי לידם בפינת הישיבה, זאת ששפתיה של אמבר ושלי נגעו זו בזו בפעם הראשונה. גל של פרפרים מילא את בטני.

"וואי, אחי, אני גווע."

ג'י קפץ על המגש כמו זאב מורעב, מיותר לציין שהוא התעורר לפני שעה וחצי.

אנג'ליקו שלחה יד מעוררת למגש, "שאביא לך אני?" שאלתי אותה. היא באמת מתביישת?

"לא, לא, זה בסדר." היא לקחה את משולש הפיצה ונגסה בקדקודו. לחייה מעט האדימו. און פו טימידה. ביישנית קטנה.

"אז פרינצ'יפסה," פנה ג'י לבחורה שבנינו, "הבנתי שאת עוברת לתיכון שלנו."

"כן." גיחכה, "הבנת נכון.."

"זה בגלל הבן זונה הזה מהבית ספר שלך?"

"ג'י!" התפרצתי.

"לא, זה בסדר, נואה." הביטה בי קצר ואז חזרה להביט בג'י. "כן, זה בגללו, אני לא רוצה לשמוע ממנו יותר ובטח שלא לראות אותו. לעבור תיכון היה הצעד הכי טוב שיכולתי לעשות, הודות לנואה."

"טוב, תהיה בטוחה שכל עוד את בסביבתנו את לא תיראי אותו ולא תשמעי ממנו." גיחך.

"אני חושבת שגם הוא כבר הבין את זה." גיחכה. "נואה קצת פיצץ אותו." גיחכתי עכשיו גם.

"הוא דרש את זה." הרמתי ידיים בכניעה.

"כן אה.. יש לו פרצוף של ילד כאפות." הסכים איתי ג'י. שלושתנו צחקנו ואז הוא הוסיף, "בקיצור פרינצ'יפסה, אני שמח שאת עוברת לתיכון שלנו." ברגע הוא הוריד את החיוך שעל פניו. "ואני מניח שגם אחיך המתבגר?"