אויבת של אהבה

פרק 48

נואה

חזרתי מריצה בפארק כדי לשחרר קצת מתח בדיוק כשראיתי מרחוק את אמבר נופלת מבור על המדרכה.

פתחתי בריצה מהירה יותר כשכאב החל להתיישב לי בלב מהידיעה שנפצעה.

היא בכתה מהכאב והלוחמת הקטנה שבה ניסתה לעמוד על הרגל הפצועה למרות החתך שיש לה ברגל - ממה שאני רואה עקב הטייץ הקרוע - ושנייה לפני שנכשלה ארצה תפסתי אותה ולא אפשרתי לה ליפול.

היא נשנקה כשהביטה בי בעיניי הארנבון הנוצצות שלה ולחייה היו מוכתמות מכתמים של דמעות.

בלעתי וכיווצתי גבות ברחמים.

אני באמת מתגעגע אליה.

המגע הפשוט הזה בזרוע שלה, הוא כל כך חמים, כל כך פאקינג נכון.

לפני כמה ימים חזרתי מריצת לילה מאוחרת ונתקלתי במראה שהחשיך את עיניי וגרם לי לליבי להחסיר פעימה לרגע.

קארל ממגמת חשבונאות ליווה את אמבר לביתה. שניהם צחקו מבדיחה כלשהי ולבסוף לפני שנפרדו לשלום הוא פרע את שערה השטני והנעים. זה שמריח כמו גן עדן. זה שזהה לצבע השיער שלי. זה היה ניראה כאילו הם חזרו מאיזה דייט מזדיין.

אני מתחיל לאבד אותה על אמת..

עיניי הירוק דשא שלה המשיכו להביט בי בהלם שנייה לפני שנענעה את ראשה קלות.

"תעזוב אותי." מלמלה חנוקה מדמעות ומצומררת מהמגע שלי.

היא יוצאת עם קארל או משהו?

עיניי ישר נשלחו למקום שבו השרשרת שקניתי לה חסרה.

הרפיתי ממנה על אוטומט בחוסר ברירה והרגשתי כאילו הנשמה שלי יוצאת מהגוף.

היא הורידה את השרשרת שקניתי לה.

היא ממשיכה הלאה ממני.

למה אתה מצפה, אידיוט?

קול חדר למחשבותיי.

היא הרימה את הטייץ הקרוע בהתייפחויות אל מעל הברך של הרגל הפצועה ואז ניסתה להתקדם שוב לעבר ביתה על הרגל הפצועה אבל לפני שדרכה עליה בפעם השנייה והכאיבה לעצמה תפסתי אותה שוב.

"את תפלי." אמרתי. "בבקשה, תני לי לעזור לך."

הבטתי אל הרגל הפצועה שלה. עקב כך שהרימה את הטייץ אל מעל הברך, היא חשפה חתך קטן שממנו נטף דם. אבל לא מזה דאגתי.

דאגתי מהאזור הנפוח והמשולב בגוונים של כחול ואדום המופיע על הרגל היפה שלה.

אלוהים, אני יכול לזהות פציעות כאלה מקילומטרים.

היא שברה את הרגל.

ללא שום היסוס הרמתי אותה בין זרועותיי והתעלמתי מהחבטות שלה בחזה שלי ומהמחאות שלה שאוריד אותה ואניח לה ללכת לביתה.