נואה
פניתי עם הרכב בפנייה האחרונה לכיוון הרחוב של הילדונת ושלי, עצרתי את הרכב בחניית בייתי ויצאתי ממנו מהר, ממהר לפתוח למלאכית שלי את הדלת.
יצאנו יחד מהאוטו, האיבר הכאוב שלה עדיין הקשה עליה ללכת רגיל אך היא ניסת להסוות זאת עקב כך שהגענו לאזור בייתה.
חיוך קטן התגנב אל שפתיי.
פנינו לכיוון הפגז', שם נמצאו המזוודות. כשאמבר באה לקחת את המזוודה שלה גיחכתי ולקחתי אותה במקומה.
"מה את חושבת שאת עושה?"
"רק.. באתי לקחת את המזוודה שלי." הסמיקה.
"ולמה ניראה לך שאת תסחבי אותה כשאני כאן?" השארתי את המזוודה שלי ברכב ועקפתי את אמבר לכיוון ביתה.
היא באה אחרי והקדימה אותי כדי לפתוח את הדלת.
דלת בייתה הייתה פתוחה כשהיא ניסתה לפתוח אותה, היא נכנסה פנימה וכשבאתי להיכנס גם כן קולו של כריס גרם לי לעצור.
"נואה?" הסתובבתי והבטתי בעיניי הוויסקי שלו, אלה שזהות לצבע העיניים של ניק.
"כריס, מה נשמע?" הושטתי לו יד ללחוץ והוא לחץ אותה.
"הכול בסדר, בן. לא הספקתי לברך אותך על הניצחון במשחק האחרון, שחקת מדהים."
"תודה," גיחכתי. "הכוסיות מהקבוצה השנייה לא חשבו ככה."
"מזל שלאף אחד לא אכפת מה הם חושבים."
"כן, אה?" צחקנו.
"ראיתי את המכות בין הקבוצות בשידור חי בטלוויזיה, מה קרה שם?"
"אמ.." גירדתי את מאחורי הראש בהיסוס. איך אני אמור להגיד לו שמישהו מהקבוצה השנייה הטריד את הבת שלו ואחרי שפוצצתי אותו במכות התחילו המכות בין הקבוצות? "היה.. חילוקי דעות," אמרתי ספק אומר, ספק שואל. "אני שמח שהמכות האלה קרו, כמה מהקבוצה שלהם היו צריכים ללמוד את הלקח."
"על זה אני חייב להסכים איתך." גיחך. "אבל לפחות ניצחתם והלכתם לחופשה מהנה. איך היה? שמרת על הבת שלי אני מקווה. מסתובבים בנינו היום מלא סוטים וגברים שחושבים מהזין ולא מהראש."
בלעתי את הרוק בכובד והכל הפך להיות חשוך.
הדבר היחיד שרץ לי בראש זה אמבר, רגליים פתוחות, אני, קונדום.
פאק!
"בטח ששמרתי עליה!" מיהרתי לומר ואני חושב שיצאה לי שבירת קול קלה.
אלוהים, כריס ישבור אותי לחתיכות אם ידע מה באמת קרה בחופשה הזאת.
רואים שהוא בן אדם חזק שהתאמן בצעירותו והוא לא יהסס לקרוע אותי לרגע.
YOU ARE READING
אויבת של אהבה
Romanceחבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי. הוא פגע בי וראה בי כתכשיט. הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת. הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי. הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי. רגש שלא הייתי רגילה לקבל. קפטן הר...
