חשודה לרצח-199

פרק ג׳

בחנתי את הישתקפותי מול המראה.
לבשתי חולצת טריקו לבנה, עם סמל בית הספר, עניבה, בלייזר צמוד, חצאית קצרה וסווטשירט.
בגדי בית הספר היו בצבע ירוק זית, לבן וזהב.
זה היה הניסיון השישי שלי למרוח אייליינר.
הדבר הזה מיאש!
״אוקיי זאת הפעם האחרונה!״ נשמתי עמוק וציירתי את האייליינר.
נשכתי את שפתי בשעה שמרחתי אותו, ויצאו לי כמה פרצופים מוזרים...
״סוף סוף!״ מלמלתי אחרי, כשהצלחתי.
״אני חושבת שזה האיפור הכי יפה שיצא לי עד כה!״ התקרבתי למראה כדי להסתכל טוב יותר.
הרמתי את הטלפון שהיה מונח לידי, כדי לבדוק מה השעה.
״אוי, שיט, אני צריכה לצאת!״ נבהלתי כשהבחנתי שנשארו לי חמש דקות.
לקחתי לעצמי עוד כמה שניות כדי לבחון איך השיער והאיפור נראים, ויצאתי.
השיער שלי חום כהה וחלק, כרגיל, ואת העיניים מיסגרתי במסקארה והוספתי אייליינר חתולי בצד.
״אמור את מוכנה? אני לא רוצה שנאחר.״ אדליין צעקה לי מלמטה.
״אני יורדת.״ הכנסתי בחזרה את כל האיפור למגירה ויצאתי.

...

נכנסתי אל הביניין שאני די בטוחה שהיה של התיכון.
לגמתי מהכוס קפה שבידי והמשכתי ללכת.
המקום היה מלא בבני נוער, לוקרים וכיתות.
הלוקרים היו ירוקים, כמו המדים, הקירות לבנים, והיו כל מיני תצוגות על הקירות.
הסתכלתי סביבי בחיפושים אחרי ״ י׳א 5״
״אני כל כך מצטערת.״ התנצלתי בפני הנער שהתנגשתי בו והפלתי לו את הספרים.
״תסתכלי לאן שאת הולכת!״ הוא אמר לי, ובחרתי שלא להגיב.
״את נראת לי אבודה.״ נער בלונדיני פנה אלי.
״את רוצה שאני אעשה לך סיור, מותק?״ הנער הבלונדיני קרץ אלי, והתחיל להתקרב.
נאלצתי לקחת צעד לאחור.
הוא ניסה לגעת לי בלחי אבל סטרתי את היד שלו ממני.
״אני מעדיפה ללכת לאיבוד גם אלף פעם מאשר ללכת איתך.״
דחפתי אותו ממני ופניתי ללכת.
הוא אחז בידי,
וכתגובה מעכתי את כוס הקפה שלי, שהייתה מנייר, בפנים שלו.
אינסטינקט... אני יודעת שהגזמתי, אבל זה היה רפלקס...
״אל תיגע בי שוב, בחיים שלך, אידיוט!״ אמרתי לו וגערתי.
״תראי מה עשית, מטומטמת!״ הוא נבח.
גלגתי  אליו עיניים והמשכתי בדרכי ברוגז.
אני מקווה שלא כולם פה ליצנים כמוהו...

...

נכנסתי לכיתה והתישבתי בכיסא היחיד שנותר; שורה שניה מימין.
בכיתה היה ריח של כל מיני בשמים מעורבבים ו...טונה?
איכס.
״היי,״ ילדה בלונדינית שישבה לידי נופפה לי.
התלבושת הירוקה התאימה לה, לעיניים הירוקות שלה.
״היי,״ חייכתי אליה.
״את חדשה, נכון?״ היא שאלה אותי.
״כן, אני חדשה.״ השבתי לה.
זה  באמת כזה ברור?
״קוראים לי צ׳לסי״ הנערה הבלונדינית חייכה וחשפה שתי גומות.
באתי לענות לה, אך המורה נכנס לכיתה לפני שפציתי את פי.
הוא הניח ערמת דפים על שולחן המורה, ונאנח.
״אמור, המנהלת אמרה לי לשלוח אותך אליה. גשי בבקשה למשרד המנהלת.״ המורה פנה אלי לעיני כל תלמידי הכיתה, והליחשושים התחילו.
הרמתי את הילקוט שלי ויצאתי בזריזות ובמבוכה.
אוי אלוהים.
עכשיו צריך להבין איפה החדר הזה...
טוב, זה חייב להיות כאן איפשהו...
עברתי כיתה כיתה, מסדרון מסדרון, קומה קומה, עד שלבסוף מצאתי את החדר. היה עליו שלט שאמר:״תחייכו והעולם יחייך אליכם.״ וגם השלט; ״חדר הנהלה.״ זה לקח בסביבות העשרים דקות למצוא את החדר הזה.
הקשתי על הדלת שלוש שעמים.
״פתוח!״ נשמע קול מבפנים.
״היי״ נכנסתי לחדר שהיה שקט במיוחד.
״ הגעת סוף סוף. בואי שבי, אמור.״ המנהלת הבחינה בי ואמרה. היא הצביעה על הכיסא שמולה וסימנה לי לשבת.
היתישבתי והנחתי את הילקוט על יד הכיסא.
״איך הולך לך בינתיים?״ היא שאלה והכניסה את העט שבידה לקופסת העטים.
״בבית הספר?״
״גם,״ היא הנהנה
״אמממ... אני חושבת שבסדר.״ עניתי.
״איך איב ודין?״ שאלה.
ואז ירד לי האסימון...
בשביל זה היא הייתה צריכה להוציא אותי משיעור?!?!?
זהו סוג השיחה הכי צבוע ששמעתי. 
ושמעתי הרבה, תאמינו לי...
״הם בסדר, עוד לא ממש דיברתי עם דין, אבל אדליין ממש מתוקה.״ עניתי.
״ואיך הרושם הראשוני שלך על בית הספר?״ היא שאלה.
״נחמד כאן.״ חייכתי במבוכה.
לא היה לי משהו טוב יותר להגיד...
״יש משהו נוסף שתרצי לדבר עליו?״ היא חייכה בחביבות.
״לא ממש.״
״בסדר, אבל תדעי שאני כאן לכל דבר.״
הנהנתי.
״אני יכולה לצאת?״ רציתי להסתלק משם כמה שיותר מהר.
״כן,״ היא הנהנה.
גררתי את הכיסא לאחור, הרמתי את הילקוט והסתלקתי משם מהר ככל האפשר.
לא התכוונתי לחזור לשיעור שלי.
כשחושבים על זה, היא שאלה את אותן שאלות שנשאלו בעבר בשיחות האלה,
חשבתי לעצמי בזמן שניסיתי למצוא את דרכי לשירותים.
״למה המקום הזה כזה גדול?״ נאנחתי ביאוש
״היי״ ילד בלונדיני נופף לי מרחוק ורץ אלי.
הוא שוב...
הילד האידיוטי מהבוקר...
הסתובבתי ללכת והעמדתי פנים שלא ראיתי אותו.
לפתע חשתי יד גדולה מונחת על כתפי.
מעדתי לאחור על הריצפה בניסיון להתרחק ממנו.
״אח...״ הנפילה הייתה דיי כואבת...
״אמרתי לך לא לגעת בי, זוכר?!״ נזפתי בו.
״כן, סליחה.״ הוא הנהן קלות, והרים ידיים.
״רציתי להתנצל על קודם...״ הוא מילמל.
קמתי והעפתי אבק מהחצאית שלי.
״גם אני מתנצלת, זה היה רפלקס...״ העברתי יד בשיער ומלמלתי אליו בחזרה.
״אני סולח, אפילו שהיית דיי חצופה.״ הוא שילב ידיים.
הרמתי אליו גבה, אבל לא עמדתי להיתעסק בזה עכשיו.
״אתה יודע; אתה די מוכר לי, ראיתי אותך איפושהו?״ התעניינתי.
״אני די בטוח שלא.״ הוא אמר.
הצלצול קטע את השיחה שלנו או מה שהדבר הזה לא היה...
ועשרות תלמידים יצאו מהכיתות שלהם.
תכננתי ללכת למצוא את הלוקר שלי כדי להכניס בו דברים.
״היי,״ הילדה הבלונדינית התקדמה אלי.
״לא אמרת לי את השם שלך, אך אני מניחה שאת אמור.
המנהלת ביקשה ממני לעשות לך סיור. את רוצה סיור אמור? כי אשמח לעשות לך אחד. אולי כדאי שנתחיל בלמצוא את הלוקר שלך.״
הילדה דיברה כולכך מהר שבקושי הצלחתי להבין את מה שאמרה.
אבל בכול זאת כשהיא לקחה את ידי והוליכה אותי בבית הספר. לא היתנגדתי.
היא הובילה אותי בין הילדים.
״רגע, תאטי שניה. את יכולה לנסות להסביר לי שוב אבל לאט?״ אמרתי מובכת.
״כן, סליחה.״ היא הפסיקה ללכת לרגע.
היא צחקקה ממבוכה וסדרה את תלתליה הפרועים.
״אני פשוט התלהבתי...״
״המנהלת ביקשה ממני לעשות לך כאן סיור, בואי.״ היא חייכה וסמנה לי לבוא אחריה.
״את גם שומעת את זה?״ ניסיתי להתרכז ברעש סביבנו.
״זוהי סירנת משטרה, לא?״ צ׳לסי הקשיבה לסאונד.
״כן...״