חשודה לרצח-199

חשודה ברצח

״מה זאת אומרת?״
״אני לא יודעת, הם קיבלו הודעה אנונימית...״ היא אמרה לטלפון.
״ולמה הם מאמינים?״ נלחצתי.
״הם לא, הם רק בואו לבדוק. התקשרתי לראות אם את יודעת משהו לגבי זה.״ היא ניסתה להרגיע אותי.
״יש לאנונימי הזה הוכחות או משהו?״
״יש לו מניע...״
״מניע? אפילו לא הכרתי את ברי!״ נלחצתי.
״האמת שאת כן, ברי נהגה להיות חברה שלך כשהיית במשפחה אחרת.״ היא ציינה.
״בת כמה הייתי?״ שאלתי.
״7 והיא הייתה בת 9״ היא אמרה
״מה המניע?״ הסתקרנתי.
״נדבר בבית, יש לך שיעור.״ היא אמרה וניתקה את הטלפון.
התיצבתי על קביים, ״צ׳לסי תוכלי להכניס את הטלפון לתיק?״ בקשתי ממנה.
היא הנהנה.
״מה היה בשיחה? זה היה נשמע רציני...״ היא אמרה כשסגרה את הילקוט לאחר שהכניסה את הטלפון.
״אין לי מושג...״ עניתי.
״את רוצה שאני אעזור לך להגיע לכיתה?״ צ׳לסי שאלה.
״כן, תודה...״ אמרתי עדיין בשוק.
היא לקחה את הילקוט שלי מגבי והלכה איתי בקצב שלי.

...
דין חייך אלי כשנכנסתי לבית.
מוזר...
חייכתי חזרה.
״היי,״ אמרתי לו.
הוא נופף לי בחזרה.
מיהרתי להתחפף לחדר שלי ולסגור את הדלת.
קיפצתי על הכביים אל חדרי.
הבית היה מבולגן מהרגיל.
״אמור את בבית?״ שמעתי את אדליין צועקת לי מהמטבח.
״כן,״ השבתי.
הנחתי את ילקוטי על הריצפה והתרסקתי על המיטה.
״אלוהים,״ שיפשפתי את פני בעיפות.
טוק טוק טוק.
״תכנסי,״ אמרתי לה, ידעתי שזו היא אדליין.
״מה שלומך?״ היא שאלה וסגרה אחריה את הדלת.
ריח הבושם שלה הפיץ את כל החדר, ריח וניל.
״בסדר,״ נשכתי את שפתי התחתונה והנהנתי.
״אפשר לדבר?״ היא שאלה.
״כן, ברור.״ התישבתי על המיטה.
היא סובבה את כיסא העבודה על יד שולחני והתישבה מולי.
״אני רוצה לספר לך כל מה שהשוטרים סיפרו לי היום, ואת תגידי לי מה ההסבר ההגיוני בסדר?״
היא תופפה על יריכה עם אצבע המורה, וצחקקה בעצבים.
הנהנתי.
״טוב אז ככה...
״אמור ארנס פה?״ שוטר נכנס לבית ויצר מהומה.
״לא היא בבית הספר, מדוע אם אפשר לשאול?״ שאלתי את השוטר.
״אנחנו צריכים לקחת אותה לתחנה על חשד ברצח.״ הטיח
״רצח? אני חושבת שאתה מתבלבל, אדוני.״ הרגשתי מבולבלת.
היו מאחוריו שתי שוטרים נוספים, וסירנות רכב המשטרה הרעישו בקולי קולות.
״אמרתי לך איב! לא היינו צריכים לאמץ מישהי שאומצה 3 פעמים והוחזרה לבית היתומים!״ דין קם מהספה והבהיל אותי.
״רגע, חכו שניה! אתה מוכן להסביר אדון שוטר?״ ניסיתי להישאר רגועה בסיטואציה.
״בחור אנונימי טען שיש לה מניע ויכולת.״ הוא אמר וניפח את שריריו.
״אממ... מה המניע אם אפשר לשאול? ואת מי אתה חושב שהיא רצחה?״
״ברי, הילדה הבכורה שלך.״
״אמור הייתה בת 14 כשברי שלנו הלכה לעולמה.״
לא הבנתי איך הוא יכל להגיד דבר כזה לאמא בצורה כזאתי...
כמובן שזה כאב, אבל זה לא היה הזמן להראות את זה.
״מה המניע אם אפשר לשאול?״
״האנונימי טוען שהוא מכיר את אמור שנים ושיש לה מחלה נפשית.
הוא אומר שהיא תמיד ציירה ציורים מפחידים.
הציורים שלה תמיד חזו מוות של אנשים, היא ציירה אותו ויום אחרי מישהו מת בדיוק כמו שהיא ציירה.
הוא גם אומר שהן היו חברות לפני שהיא מתה ושהיא רצחה אותה מקנאה.״ השוטר אמר.
״מה? זה מטורף, היא לא משוגעת.״ כעסתי על השוטר.
״אני מבקשת שתצא!״ אמרתי לו.
״תודיעו לנו כשתהיו בבית אנחנו צריכים לקחת אותה.״

״וזהו,זה מה שהוא אמר.״ היא לא הסירה ממני את עיניה, נואשת לתשובה הגיונית.
״מה?״ הייתי בהלם.
״אני לא משוגעת!״ כעסתי.
״ואני גם לא רוצחת!״ נהמתי.
״אני מאמינה לך...״ היא אמרה.
״יש לך מושג מי האנונימי?״ שאלתי אותה כל כך קרובה ללתלוש את שיערי.
״אם לי יש מושג? ... לא, אין לי... אולי הייתי יודעת אבל אני לא, לא יודעת מי
זה. למה שאדע?״
״בטוחה?״
היא הנהנה במרץ.
וויאוו וויאוו וויאוו
קול סירנות נשמע מבחוץ.
״את צריכה לצאת מכאן.״ אדליין הגיבה מייד לרעש.
״מה?״
״תצאי! תברחי!״
״מאיפה? הם בדלת.״ נהבלתי.
״החלון!״ היא הצביעה על החלון.
״אני על קביים!״
״אוי, שיט...״
״בואי, אני אעזור לך.״ היא הרימה את הקביים שלי מהריצפה ומיהרה אלי.
הושיטה לי את הקביים, ויצאה מהחלון, החלון היה נמוך.
״תצמידי את הכיסא לחלון,״ אמרה לי אדליין.
עשיתי את מה שהיא אמרה.
״תמסרי לי את הקביים.״ נתתי לה את הקביים.
״מעולה, תתישבי על החלון, אני אתן לך את הקביים ותעזרי בהם כדי לרדת.״
״לאן ללכת?״ שאלתי.
״זוכרת את הבנים של השכן? אמרת שהם חברים שלך. לכי אליהם.״
למרות שלא ידעתי אם הם יכניסו אותי, כך עשיתי.
״לכי מהשער של הגינה האחורית!״ אמרה.

...

טוק טוק טוק
דפקתי בדלתם של האחים.
״היי,״ בחור בלונדיני פתח לי את הדלת.
״אמור?״ נראה מבולבל.
״תקשיב הנרי, אני צריכה לברוח משום מה, ואני לא ידעתי לאן...״
הלחץ הפך לדמעות.
״תיכנסי,״ הוא הבחין בדמעות שלי וסימן לי להכנס.
הוא לבש פיג׳מת סטן לבנה, והשיער שלו היה רטוב.
״את יכולה לשבת בסלון,״ הוא הצביע על הספות.
״את רוצה משהו לשתות?״ הנרי העביר יד בשערו הפרוע.
״כן, תודה.״ משכתי באפי וניגשתי להתישב.
״יש מיים, לימונדה ומיץ תפוחים.״
״מיים יהיה בסדר,״ אמרתי לו.
הוא קרץ והצביע עלי,
בום
הוא נתקע בטעות בקיר.
״איי,״ מלמל ושפשף את עורפו.
זה גרם לי לצחוק.
הוא שם לב וצחקק איתי, נכנס למטבח, והכין לי כוס מים.

...
״את רוצה לספר לי מה קרה?״ הוא התישב על הספה לצידי, לא קרוב מדי, ולא רחוק מדי.
״לא ממש...״ לקחתי ממנו את כוס המים.
״הבית שלך יפה.״ משכתי באפי.
״תודה,״ הוא חייך אלי.
שמענו את הדלת הראשית נפתחת ונסגרת.
הפנתי את מבטי אל הדלת.
זה היה ג׳ואי.
״היי,״ הוא נופף לי.
״היי,״ חייכתי.
״הכל טוב?״ העביר את מבטו ביני לבין הנרי.
״עישנת, אתה מריח כמו סיגריות...״ הנרי עיקם את אפו.
הוא פילבל בעיניו.