חשודה לרצח-199

אמת או חובה

~אדליין~
״כל העיניין הזה מתחיל ממש להימאס עלי דין,״ נכנסתי הבייתה לאחר נטיעת צמחים חדשים בגינה.
״היא לא עשתה כלום...״ אמרתי בעודי מסירה את כפפות הפלסטיק המלאות בבוץ היישר לכיור.
״אבל היא הפיתרון המושלם אדליין, זאת הדרך היחידה להשתחרר מיזה.״ הוא לקח את ידיי והביט בעיניי, מוודא שהבנתי.
״אתה באמת רוצה לחיות עם הידיעה שתהרוס לה את החיים בגלל זה?״ קולי נשבר.
״כבר מאוחר מידי ואת יודעת את זה,״ הוא שיחרר את ידי, ולפתע נראה היה מרוחק.
״דין, המצפון שלי לא יקח את זה.״
״מה את רוצה שאעשה אדליין?!״ התפרץ בכעס.
״זאת הייתה תאונה! וזו לא הייתה אשמתי!״ אמר.
״זאת גם לא אשמתה, לפחות אתה אחראי על זה...״ אמרתי חוששת מתגובתו.
״אני לא, אני לא אחראי על זה אדליין, תפסיקי להגיד את זה כבר!" דין אחז בראשו כעומד להתפוצץ.
״דין, אני כבר הצעתי לך פעם, ואני אציע את זה שוב. אני חושבת שכדאי שתראה פסיכולוג. זאת הייתה תאונה, וזה היה טראומטי, מאוד טראומטי. ואתה צריך לטפל בזה.״ ניסיתי להתקרב אליו לאט לאט.
הוא היתישב באי המטבח,מתבונן בי, מוציאה בשר להפשרה.
״מה את מכינה?״ שאל.
״פלפל ממולא,״ אמרתי בשעה שאני מחפשת את הכוסברה במקרר.

...
~אמור~
חיבקתי את כרית הלב הפרוותית קרוב יותר אלי.
ישבתי על מיטתה של צ׳לסי, מקשיבה לשיחה בין הבנות.
כולנו ישבנו במעגל ובטלוויזה ממול הוקרנה הסידרה ״גילמור גירלס״ אף אחת לא הקשיבה לסידרה.
האור היה כבוי והלדים הורודים שמאחורי הווילונות דלקו בחסות החשכה.
מרינה, הילדה שהכרתי בקפיטריה, ישבה משמאלי.
שיערה החום הקצר היה אסוף בשתי קוקיות.
היא צחקה ממשהו שהילדה עם השיער האדום מולה אמרה, ועיניה הכחולות הצתמצמו.
״מה איתך אמור?״ שאלה הילדה עם השיער האדום.
״מה איתי?״ התבלבלתי כי לא שמעתי מה אמרה קודם.
״יש מישהו שמוצא חן בעינייך?״ צחקה ונשכה את שפתיה הנפוחות.
״אה אמ... לא.״ הטיתי את ראשי הצידה במבוכה.
״רוצות לשחק אמת או חובה?״ צ׳לסי היתפרצה מחויכת, כרגיל.
תלתליה הבלונדינים היו בגולגול מבולגן ונמוך.
״יאא כןן,״ הילדה עם השיער החום הקצר התלהבה בדיוק כמוה.
״אבל אל תעשו דברים שקשורים לספורט הפעם, אנחנו לא בכיתה ד׳...״ הילדה עם השיער השחור שישבה בין צ׳לסי והילדה עם השיער האדום אמרה.
״סטייס, לא היה לי רעיונות והלחצת אותי!״ הילדה עם השיער האדום פילפבה בעינייה. סטייס היה קיצור לסטייסי, השם של הילדה עם השיער השחור.
היה לה שיער שחור גולש עד למותניה, עיניים בצבע דבש ושפתיים דקיקות.
הן כולן היו ממש יפות.
״אני הולכת להביא בקבוק״ צ׳לסי קמה ממקומה.
בחדרה היה ריח של קוקוס ודובדבנים, כנראה מהנר.
הייתה לה שידת איפור ממש מגניבה, ושטיח לב פרוותי וענק.

...
צ׳לסי חזרה עם בקבוק בירה ביד.
״מי שמשתפנת ולא עושה, שותה.״ קרצה.
״זה לא יסתובב על המיטה, רוצות ללכת לסלון? הבית ריק.״ אמרה.
״טוב, חוץ מאח שלי... אבל הוא במחשב כל היום, הוא לא יפריע.״ אמרה.
״כן, בואו.״ הילדה עם השיער החום קמה מהמיטה והלכה אחרי צ׳לסי.
לקחתי את הקביים וקמתי מהמיטה.
״אמור מתוקה, תעזרי לי לקום בבקשה.״ הילדה עם השיער האדום ביקשה.
״אני על קביים... אבל הייתי עוזרת בשימחה אם לא.״ צחקקתי.
״סטייסי,״ היא חייכה אליה וסטייסי באה לעזור לה.

...
״אמור שואלת את ויקי,״ צ׳לסי הכריזה לאחר שהבקבוק סיים את סיבוביו.
״אוקיי אמ...״ חשבתי.
״מי האקסים שלך?״ שאלתי.
״שמעי, בעיקרון אני לסבית... אבל הייתה לי תקופה שהכחשתי את זה, וכדי להסתיר את זה הסכמתי לצאת עם הנרי...״ צחקה.
״הבן אדם זונה...״ מלמלתי והן צחקו.
״אני שואלת אותך!״ ויקי, הילדה עם השיער האדום אמרה.
״אמת או חובה, אמור?״ שאלה.
״חובה,״ רציתי להיות אמיצה.
ויקי נשכה את שפציה וחשבה על חובה.
״יש לך את המיספר של ג׳ואי?״ היא הרימה גבה.
אוי אלוהים.
״כן, יש לי.״ אמרתי והוצאתי את הטלפון מהכיס האחורי.
״טוב אז אנחנו נשים מוזיקה ונעשה רעש ברקע, נעמיד פנים שאת במסיבה. ואת תיתקשרי אליו, ותעמידי פנים שאת בוכה, תבקשי ממנו לקחת אותך.״
״אכזרי...״ צ׳לסי נשכה את שפתיה.
אוי ואיייי, הראש שלי צעק.
לא! אל תעשי את זה! מביךךךךך. הראש שלי המשיך לצעוק. ״אני אעשה את זה!״ הפה שלי החליט לומר.
...
הלב שלי היה על 200 כשהטלפון חייג אל ג׳ואי.
הבנות רקדו לצליליי המוזיקה והבלאגן.
״אמור?״ הוא אמר בקול עייף.
״ג׳ואי בבקשה תעזור לי,״ אמרתי בקול בוכה.
״מה קרה?!״ הוא נבהל.
הבחנתי שאח של צ׳לסי מתבונן מהמטבח עם קערת דגנים וחלב, מנסה שלא להיתפקע מצחוק.
״אני לא ידעתי למי להיתקשר, אז היתקשרתי אלייך...״ העמדתי פנים שאני בפאניקה, אבל בפועל הסתכלתי על אח של צ׳לסי, וניסיתי שלא לפרוץ בצחוק.
״אני צריכה שתיקח אותי...״ אמרתי בקול בוכה, משכתי באפי כדי לשדר אמינות.
״איפה את?״ הוא אמר.
״במסיבה, הלכתי כדי להכיר אנשים וזה ממש לא בישבילי...״ מלמלתי בהיסטריה.
״מי זה? מי עשה לך משהו? תני לי שם ואני בספק שהוא יגיע מחר לבית הספר... הוא בכלל בבית ספר? הוא קטין?״ הוא נשמע כועס.
״אמור איפה את!?״ צעק על הקו.
אוי לא...
היסתבכתי.
״בשירותים, אבל לא עשו לי כלום, איך הגעת למסקנה כזאת?״ תירצתי.
כן עכשיו זה טוב יותר, חשבתי בציניות.
מה עשית אמורר!?
״שימי אותי על רמקול!״ דרש.
״לא, לא... תשכח מיזה...״ מלמלתי.
אח של צ׳לסי התפקע מצחוק.
״שפנית!״ צחק עלי.
״אמור זה הוא!?!? שימי אותי על רמקול!״ צעק.
״מה קרה לאמור?״ שמעתי את הנרי על הקו.
טוב, הוא כבר היה על רמקול, לא התכוונתי להגיד לו...
שמעתי את ג׳ואי מסביר להנרי.
הלב שלי פעם כל כך מהר שזה כאב.
״תן לי את הטלפון!״ שמעתי את הנרי דורש בתוקף.
״אמור תני לנו שם, מיקום, ושימי אותי על הרמקול המזורגג!״ הנרי חטף את הטלפון וצעק לקו.
״לא, לא לא. אל תתערבו, פשוט קחו אותי מכאן!״ אמרתי ״בבכי״
״זה אמת או חובה!״ אח של צ׳לסי לקח את הטלפון מידי.
״מה? מי זה?״ ג׳ואי אמר.
אני חושבת שג׳ואי אמר... יש יותר מידי בלאגן מהצד שלהם.
אוי תודה אלוהים, אני שמחה שהוא זה שאמר, ולא אני.
״אמת או חובה!״ צחקקתי בלחץ.
״תגידי לי, את הישתגעת לגמרי?״ ג׳ואי צעק בקולי קולות.
״את יודעת כמה דאגנו? מפגרת אחת!״ נשמע הנרי זועק.
״אמור, את ממש הפחדת אותנו!״ ג׳ואי אמר וניתק את הקו.
אוי אני הרסתי את זה.
את כל החברות שלנו, או מה שהקשר הזה לא היה...
משהו בי כבה.
״את בסדר?״ צ׳לסי לחשה לי באוזן כדי שהשאר לא ישמעו.
״כן, אני בסדר.״ הסתובבתי אליה בחיוך מעושה ולקחתי אותה לרקוד.
הדבר האחרון שרציתי היה לרקוד, אבל הצלתי את עצמי.
הרמתי את בקבוק הבירה מהריצפה ופתחתי אותו.
הרגשתי את העיניים של אח של צ׳לסי ננעצות בי, בזמן שרוקנתי את תכולת הבקבוק אל פי.
עדיף להיות שיכורה מבחרדה...