חשודה לרצח-199

התאומים ריצ׳רדסון (מנקודת המבט של הנרי)

חזרתי הביתה בערב, אחרי שהשאירו אותי בגלל קרב האוכל, וכדורי הנייר.
אבא היה בטיסה, אמא במשרד שלה, בקומה השלישית של ההורים.
כרגיל, לא היה אוכל מוכן.
לקחתי חטיף חלבון ועליתי לחדר.
איפה ג׳ואי?
חשבתי ולקחתי ביס מהחטיף.
כנראה מעשן באיזה חור...
פתחתי את דלת חדרי והנחתי את התיק על הריצפה, ליד הדלת.
״היי, הנרי,״ הנערה שישבה על מיטתי אמרה.
״אלוהים ישמור, מאיפה הגעת?!?!״ נבהלתי.
״אמרנו שנלך לסרט היום...״ היא ענתה והסיטה את שיערה הג׳ינג׳י מפניה.
״תזכירי לי מי את?״ אמרתי בעדישות.
היא קמה מהמיטה, הרימה את התיק שלה, וסטרה לי בדרכה החוצה.
״אתה עלוב, הנרי!״ הטיחה.
אני חייב להפסיק לקבוע דייטים כשאני שיכור...
אל תדאגו, אני בן 17, מרשים לי כבר לשתות...
לא מזמן ההורים שלי נזכרו להגיד לי שיש לי אח תאום שהם רוצים להחזיר הביתה.
איזה כיף שזכרו לידע אותי...
חשבתי בציניות.
אולי הילדה הזאת חשבה עליו, כאשר אמרה שאני מוכר לה.
הרמתי את הטלפון שהיה מונח על השידה בחדרי, וחיפשתי את המספר של אחי, התאום בין שלל ההודעות שבנות שולחות לי.
״איפה אתה?״ הקלדתי.
וי כחול הופיע לצד ההודעה, וסימן שקרא את ההודעה.
חלפו 24 שניות... הוא לא עונה לי

״לינסי את בבית?" צעקתי לאחותי הקטנה מחדרי.
״כן! אני עם חברה.״ היא ענתה מחדרה, שהיה שני חדרים אחרי שלי.
קמתי מהמיטה והלכתי לחדרה.
״יש עליך כסף? אבא החרים לי את הארנק.״ פתחתי את הדלת שלה ושאלתי.
היא צעירה קטנה ממני בשנתיים, היא בת 15.
החברה שלה הביטה בי, כרגיל...
קגרי, הייתה החברה הכי טובה של לינסי, והיה לילדה הזאת משהו איתי...
היא חייכה אלי והסמיקה.
התעלמתי ממנה וחזרתי לשאלה שלי.
״יש לך?״
״לא, עוף מכאן!״ סיננה והלכה לעברי כדי לטרוק את הדלת.
התרחקתי, כי ידעתי שלא תהסס לדחוף אותי אם אשאר במקומי.
״מה קרה לפנים שלך?״ קגרי שאלה אותי לפני שלינסי טרקה את דלתה.
גלגלתי עיניים והלכתי.

...

״מה אתה עושה ג׳ואי? תוציא את הסיגריה הזאת מפיך שלך מפגר!״ צעקתי עליו, כשראיתי אותו מעשן שוב.
הוא אפילו לא העיף מבט לעברי.
״ג׳ואי!״
״מה, הנרי?״
״אתה כבר יודע מה, תוציא את הרעל הזה מהגוף שלך!״ רתחתי.
הוא אומץ רק אתמול, וזאת הסיגריה החמישית שלו!
״מדבר הילד שמסתבך עם המשטרה כל שני וחמישי,״ הוא שאף מהסיגריה.
״ושיצא עם חצי מבית הספר.״ הוסיף אחרי שנשף את העשן.
״אתה נראה נורא.״ ציינתי.
״אנחנו תאומים זהים.״ אמר ושאף מהסיגריה.
״לא בקטע כזה, ואתה יודע טוב מאוד למה אני מתכוון.״ מלמלתי.
״תגרור את התחת שלך הביתה, כי אתה עומד לישון היום!״ ציוויתי עליו.
ובמפתיע,
הוא עשה מה שאמרתי.
דרך על הסיגריה והלך לכיוון הבית.
״תן לי את החבילות סיגריות!״ הושטתי לו יד פתוחה.
״עד כאן, בלונדה.״ אמר והתרחק.

~זה היה פרק ממש קצר, בכוונה, רציתי שתפגשו עוד נקודת מבט נוספת.
בפרקים הבאים, אציין בתחילת כל פרק, את שם המספר שהפרק מסופר מתוך נקודת המבט שלו.
תודה לכולכם.
היו כמה תגובות כמו ״למה היית חייבת לדחוף עישון.״ וכדומה.
אני רק רוצה לציין שאני לא מנסה לעודד אף אחד לעשן, העישון הוא פשוט ״שריטה״ של דמות מסוימת... אשמח אם תגיבו מה דעתכן/ם עד כו.🫶🏻~

הפרק הבא שיעלה יהיה בראשון/שני (השני או השלישי ליולי 2023)