חשודה לרצח-199

עצבים

~אמור~
״תחזיר את זה, מפגר אחד!״ צעקתי על ג׳ואי, שרץ ברחבי הבית עם הג׳ל שיער שלי.
״אני באמצע קוקו ימפגר!״ כפעולה אגבית החזקתי את השיער ביד על מנת שהקוקו לא יתפרק.
״אבל גם אני צריך את זה.״ הוא חיקה אותי עושה קוקו.
״נו תביא כבר! היד שלי מתחילה לכאוב!״ צעקתי מלמעלה.
״אך את לא רואה שאני באמצע הקוקו?״ הוא המשיך.
״יאללה, נו די.״ התיאשתי.
״טוב, טוב, אני בא.״ הוא עלה במדרגות משועשע.
״תודה,״ חטפתי ממנו את הג׳ל וחזרתי לשירותים.
״אלוהים, איזה ילד...״ הברשתי את הג׳ל על השיער.
טוק טוק טוק
״אמור אפשר להיכנס?״ הנרי נקש על הדלת.
״כן.״ אמרתי.
ליפפתי את הגומיה סביב הקוקו ושיחררתי את הידיים הכאובות שלי.
זה היה נורא, יותר מכל אימון ידיים שהיה לי.
הנרי נכנס לצחצח שיניים.
״בוקר טוב,״ הוא חייך אלי.
״בוקר טוב,״ פתחתי את המגירת איפור.
״את הולכת לבית ספר?״ הנרי שאל.
״לא, צ׳לסי הזמינה אותי אליה.״ אמרתי בעודי מורחת קרם בריח קוקוס על פני.
״את רוצה שאני אקח אותך? בכל מקרה נוסע עוד מעט לבית הספר. הוא הציע לי תוך כדי שציחצח שיניים.
״כן, תודה.״ חיטטתי במגירה בחיפוש אחרי הקונסילר.
״זוזי שניה הצידה.״ הוא ביקש, וזזתי.
הוא ירק את משחת השיניים לכיור ושטף את פניו.
כאשר סיים, חזרתי למקומי מול המראה.
הוא היתכופף כדי לחבק אותי.
הסתובבתי לחבק אותו חזרה.
״למה הפרצוף הכועס שהיה לך קודם?״ שאל.
״סתם, ג׳ואי...״ גלגלתי עיניים.

...
~הנרי~
נכנסתי לכיתה, ושמטתי את ילקוטי על הריצפה בעייפות.
״אתה מאחר! צא החוצה וכנס שוב, הפעם כמו שצריך!״ המורה העירה לי.
״זה הכרחי?״ נאנחתי.
״אם אתה רוצה להישאר בשיעור...״
גררתי את רגלי אל מחוץ לדלת.
נקשתי על הדלת שלוש פעמיים והמתנתי  לאישור להיכנס.
״פתוח!״ שמעתי את קולה של המורה.
פתחתי את דלת העץ.
״סליחה על האיחור גברת טי, אפשר להיכנס?״ נשענתי אחורה על הדלת עם ידיים משולבות.
״כן, הנרי. כנס.״ המורה אמרה בנועם.
התישבתי במקומי והוצאתי את הציוד שנדרש לשיעור, או לפחות מה שזכרתי להביא...
היתנדנדתי על הכיסא כשהבחנתי בילדה בוהה בי.
״מה?״ סימנתי לה עם השפתיים והיא סובבה את הראש.
המשכתי להיתנדנד על כיסאי בעצבנות ניכרת לעין.
״הנרי, אתה תיפול בסוף,״ המורה פנתה אלי כאשר כתבה על לוח הכיתה.
המשכתי להתנדנד.
״אתם יודעים שהיה לי תלמיד שהתנדנד כך ופרק את הכתף?״ היא אמרה.
אני נשבע, לכל המורות יש את אותו סיפור..

אמי, בת דודתי הבלונדינית, העבירה לי פתק.
״מה קרה אתה ככה עצבני?״ נכתב בו.
עצרתי את ההיתנדנדויות כדי להחזיר לה תשובה.
״כלום,״ העברתי והמשכתי להיתנדנד.
הילדה ההיא חזרה לבהות בי.
״מה את רוצה?״ סימנתי בשפתיים.
היא הושיטה פתק לילד והוא העביר אותו לי.
״אמרו לי שיש לך חברה... אתה סתם פלירטטתה איתי כל הזמן הזה? מה, אני משחק?״
״בחלומות שלך פלירטטתי איתך״ כתבתי והעברתי חזרה את הפתק.
״יש לך כל כך הרבה בנות שאתה אפילו לא זוכר, אה?״ היא העבירה חזרה.
״אותך ספציפית לא.״ כתבתי והעברתי.
החזירו לי חזרה את הפתק.
לא טרחתי אפילו לקרוא אותו, פשוט קמתי לזרוק אותו לפח.
חזרתי למקומי והמשכתי להיתנדנד.
״הנרי?״ מישהו לחש ונגע בכתפי.
הסתובבתי, מה שהפר את האיזון של הכיסא...
בום!
נפלתי על הריצפה ושמעתי תלמידים מצחקקים סביבי.

...
הסתובבתי בחצר עם ג׳ואי.
״מדוע אמור כעסה עלייך הבוקר?״
״סתם,״ הוא משך בכתפיו עם ידיו בכיסים.
ג׳ואי הוציא סיגריה מהכיס.
״תפסיק לעשן...״ אמרתי בפרצוף נגעל.
״תפסיק להיות אובססיבי לחברה שלך...״ אמר והצית את הסיגריה.
״ראשית, אני ממש לא אובססיבי, שנית, לפחות לי יש חברה.״ אמרתי.
״אם הייתי רוצה, מזמן הייתה לי,״ ג׳ואי אמר ושאף מהסיגריה על פני.
״כן?״ צחקקתי בספק.
״שנינו יודעים שאפילו חברה שלך מעדיפה אותי, בלונדה.״
״מה אמרת?״ הרמתי גבה.
״שחברה שלך מעדיפה אותי.״ התגרה בי.
״היית מת,״
״אתה יודע שאני צודק, בלונדה.״
״תפסיק לקרוא לי כך חתיכת מטומטם!״ העפתי לו אגרוף לעין.
יש לי בעיות עצבים אין שום טעם להכחיש...
הוא העיף לי בחזרה אגרוף לאף.
אולי הבעיות עצבים זה גנים?
התנפלנו זה על זה.
״היי, היי! תפסיקו את זה!״ אחד מהבחורים ניסה להפריד בינינו.
הוא אחז בידיי וניסה לעצור אותי.
״תשחרר אותי!״ נאבקתי בו והמשכתי לנסות להיתנפל על ג׳ואי.
מישהו אחר דחף את ג׳ואי לאחור, ומנע ממנו להמשיך.
חשתי את פני בוערות מכאב, והדם זלג לפי.
המנהלת יצאה החוצה בריצה ״מה לעזאזל קורה פה!?!?״ היא הוציאה את הטלפון שלה, וכמה דקות לאחר מכן סירנות המשטרה נשמעו...
...
אבא הוציא אותנו מזה, אז לא נכנסנו לכלא.
״אלוהים, מה חשבתם לעצמכם?״ אבא גירד במצחו כשנכנסנו לאוטו.
״הייתי צריך לצאת מהעבודה בגללכם...״ מלמל.
״זאת נסיעה של שעתיים מכאן למלון שלנתי בו בזמן העבודה שלי שם! אני מוריד אתכם וחוזר.״ אמר.
״אתה לא נשאר קצת?״ הבטתי באבי.
״לא,״ הוא אפילו לא השיב לי מבט.

...
נכנסתי לבית החשוך והקר.
״זה בכלל חוקי שאתה גר לבד ככה?״ ג׳ואי שאל.
״אל תדבר איתי.״
״טוב.״
עברתי על פניו ועליתי למעלה בגרם המדרגות.
הלכתי אל החדר של אמור.
״אמור את כאן?״ נקשתי על הדלת.
אין תגובה.
״אמור?״ ניסיתי שוב.
פתחתי לאט את דלת החדר.
היא לא בבית...
סגרתי את הדלת באנחה והלכתי לחדרי.
...
~אמור~
הייתי בדרכי לגן השעשועים שמאחורי בית הספר.
שמעתי שהמשטרה הפסיקה לחפש אחרי ועברה לשיטה אחרת, לכן אני מניחה שיהיה בסדר...
מכוניות חלפו על פני, אנשים היו סביבי. וזה היה בסדר.
מכונית שחורה חלפה על פני והאיש שבה הביט עלי במבט מבולבל.
הוא הסתובב בכיכר הראשון וחנה מולי.
יצא מהאוטו באגרסיביות וטרק את הדלת.
״דין?"
הוא הלך אלי ותפס את ידי באגרסיביות.
״תשחרר! אל תיגע בי!״ ניסיתי להשתחרר מאחיזתו.
״עזוב אותי!״ גירדתי את עורו בציפורניי.
הוא הוציא את הטלפון מכיסו וחייג.
״די, תשחרר!״ צעקתי, נאבקתי והכיתי אותו בידי הפנויה.
״הלו? אמור ארנס כאן איתי.״ הוא אמר לטלפון.
״הצילו!״ צרחתי ונאבקתי.
אחיזתו על ידי נהייתה אדוקה יותר.
״הצילו!״ צעקתי.
״נתתי לו בירכית למפשעת ורצתי.
״חזרי לכאן, נבלה!״ הוא רץ אחרי ולא יכולתי לראות מבעד לדמעות שזלגו מעיניי.
רצתי הכי רחוק שיכולתי.
סירנות משטרה נשמעו מרחוק.
ראיתי אוטובוס כמה מטרים לפני ורצתי אליו הכי מהר שיכולתי, אפילו שרגלי כבר ממש כאבו.

~פתחתי טיקטוק חדש לספר-shirisraeli57
השמח אם תעקבו🤭~