(נקודת המבט של ג׳ואי.)
״אחי, קום כבר, נשארו עוד עשר דקות עד שהבית ספר יתחיל.״
הנדי נשען על דלת חדרי עם מברשת שיניים בפה, כשהוא כבר מוכן ללימודים.
קליק.
שמעתי אותו לוחץ על מתג האור.
״כבה את זה!״ הרמתי את הכרית שלצידי והצמדתי אותה לפני, בניסיון לחמוק מהאור המסנוור.
״אני הולך לסיים לצחצח שיניים, נסה לקום עד שאחזור.״ הנרי אמר ויצא מחדרי החדש.
...
ההליכה לבית הספר הייתה שקטה.
לינסי, הנרי ואני הלכנו יחד מכיוון שלמדנו באותו בית ספר.
רוב הזמן הסתכלתי על אמור שהייתה כמה מטרים לפנינו.
״אז, איך אתה?״ הנרי ניסה להתחיל שיחה.
״יותר טוב.״ עניתי.
״איך אתה מתאקלם?״ הנרי המשיך.
״אההההה!!!״ שמענו צרחה חדה ושלושתינו הבטנו לכיוון הקול.
הנרי ואני רצנו מיד אליה.
היא החליקה על כתם שמן, שהיה מרוח על פני כל השביל, כתם שמן שנמרח בדמה.
״את בסדר? מה קרה?״ הנרי מיהר להיות לצידה.
״בלונדה, תפסיק לנסות להיות האביר על הסוס הלבן, ותתקשר לאמבולנס!״ אמרתי לו.
״תתקשר אתה!״
מיהרתי להוציא את הטלפון מהכיס וחייגתי למוקד של האמבולנס.
״יש לי סחרחורת.״ אמור אמרה חרש והמשיכה לבהות בדם.
״אממ... זה בסדר...״ הנרי ניסה להרגיע אותה אבל היה לחוץ בעצמו.
״כרוך את החולצה שלך סביב הרגל שלה, זה בטח מאובדן דם, או מפני שהיא רואה הרבה דם!״ לינסי אמרה לו.
הנרי מייד הוריד את הבלייזר ועשה מה שהיא אמרה לו.
״אני חושבת שאני עומדת להיתעלף...״ היא אמרה.
״אממממ...״ הנרי נלחץ.
היא התעלפה,
למזלה הוא חשב מהר ותפס את ראשה לפני שנחבט על ריצפת הרחוב.
...
(נקודת הבמט של אמור)
ביפ.
ביפ.
ביפ.
ביפ.
קמתי לרעש ציפצופים.
הבטתי סביבי על החדר שנמצאתי בו.
אדליין.
הבחנתי בה ליד מטתי,
והנחתי את מבטי עליה.
״בוקר טוב,״ היא חייכה אלי.
״היי?״
״איך את מרגישה?״ היא שאלה אותי.
״בסדר,״ השבתי.
״אני צריכה ללכת להלוויה, זה בסדר?״ היא שאלה אותי.
״כן...״
״את שברת את הרגל, אל תנסי לקום.״ היא נישקה את מיצחי והרימה את התיק שלצידה.
הנהנתי.
״אני הולכת, בסדר? אחזור אלייך מיד לאחר מכן.״ היא אמרה.
״כן, לכי.״ אמרתי לה והיא יצאה.
״היי, אמור,״ אחות נכנסה לחדר.
״היי,״ חייכתי.
״קיבלתי את הרשימה של מה יהיה איתך, רוצה לשמוע?״
הנהנתי.
״אוקיי, אז נשחרר אותך בעוד יומיים, יש לך תפרים ברגל, וגם שברת אותה.
את תצטרכי לקחת כדורים בימים שאת כאן כדי שלא יכאב לך.
וזהו.״ חייכה.
...
היומיים האלה עברו ממש מהר.
התארגנתי לבית הספר.
״אדליין, את יכולה לעזור לי לרדת במדרגות הכניסה?״ ניסיתי ללכת אליה עם הקביים.
״אני לוקחת אותך באוטו.״ היא אמרה לי והרימה את המפתחות.
״תודה.״ קיפצתי עם הקביים אל הכניסה.
אדליין פתחה בשבילי את הדלת ועזרה לי לרדת.
״היי, אמור.״ הנרי נופף אלי מחוץ לשער.
״הוא היתעקש לחכות לך כדי לראות שאת בסדר.״ ג׳ואי אמר ממאחוריו.
״אני גם שמח שאת בסדר.״ הוסיף ג׳ואי.
הסמקתי.
״תודה.״ אמרתי מילה אחת פשוטה, אבל זה עדיין אמר הרבה.
הם שניהם חייכו אלי.
״החלמה מהירה.״ הנרי אמר והם הלכו לדרכם.
״מי אלה?״ אדליין שאלה אחרי שהלכו.
״ילדים מבית הספר.״ עניתי לה.
״את מסמיקה.״ היא התגרתה בי.
״לא, אני לא...״ צחקקתי.
״את בהחלט כן.״ היא פתחה לי את הדלת של מושב הנוסע.
...
״אמור, חזרת!״ צ׳לסי רצה אלי בזרועות פתוחות וחיבקה אותי.
״איך את מרגישה?״ היא שחררה אותי ותחבה את תלתליה מאחורי אוזנה.
״יותר טוב,״ חייכתי אליה חיוך אמיתי.
אני שמחה שאיכפת לה.
הרגשתי את הטלפון רוטט בתיק.
״את יכולה להוציא לי אותו? קצת מסובך עם הקביים...״ ביקשתי מצ׳לסי.
״כן.״ היא הוציאה אותו והושיטה לי.
״היי,״ עניתי לשיחה.
״אמור? מה עשית?״ שמעתי את קולה של אדליין מעבר לקו.
״כלום, למה?״ עניתי.
״המשטרה מחפשת אותך...״ היא לחשה לטלפון.
״מה? למה!?!?״ נבהלתי.
״הם טוענים שהם קיבלו טענה שאת... רצחת את... ברי?״ היא ציחקקה בלחץ.
~הפרק הזה גם כן קצת קצר, מבטיחה שהפרק הבא יהיה ארוך יותר.😊 מה דעתכם/ן עד כה?~
תעקבו בטיקטוק לעידכונים של מתי יוצא פרק💗
YOU ARE READING
חשודה לרצח-199
Teen Fictionחייה של אמור ארנס, בת ה16. משתנים שוב מקצה לקצה, כשמעבירים אותה משפחה מאמצת, שוב. מעבירים אותה בית ספר, שוב. ומפילים עליה רצח...
