חשודה לרצח-199

הוליווד

פקחתי את עיניי המסונוורות לאט.
גניחה נפלטה מפי כשקרני השמש החזקות הכו בעיניי.
התעוררתי על ספסל רנדומלי ברחוב.
בחנתי את הסביבה מבולבלת, בשעה שאני מתרגלת לאור.
ניחוח מאפי קינמון הגיע מחנות סמוכה, יונים שוטטו מסביבי.
למזלי היה ממש מוקדם בבוקר כך שהרחוב היה ריק, או שזה פשוט לא היה רחוב עם הרבה אנשים.
זה יכל להיות כל כך מביך אם אנשים היו רואים אותי קמה על ספסל...
קמתי מהספסל מהר מידי וסחרחורת הכתה בי, ברזל נמוך...
קפאתי לרגע לפני שהמשכתי ללכת למאפיה.
רציתי לראות אם יש שם אנשים.
דחפתי את דלת העץ שהודבק עליה השלט:״דחוף״
פעמון קטן צילצל מעל ראשי.
המוכרת חייכה אלי.
היו שם אנשעם בודדים.
ניגשתי על הדלפק שעמדה מאחוריו ושאלתי; ״בוקר טוב, באיזה עיר אני? ומה השעה?״ חייכתי אליה מנסה להפגין נחמדות.
״בוקר טוב, השעה שש בבוקר ואת בהוליווד. את רוצה להזמין משהו?״
״לא, תודה.״ אין עלי כסף...
יצאתי מהמאפיה והפעמון צילצל שוב.
התישבתי חזרה על הספסל ונכנסתי לטלפון.
5 הודעות שלא נקראו ו4 שיחות מהנרי.
״את בסדר? איפה את?״ בשמונה בערב.
״אמור, הכל טוב?״ בעשר בלילה.
״איפה את ישנה? את רוצה שהכח אותך?״ אחת בלילה.
״איפה את?!?״ בשלוש.
״אמור הכל בסדר? תתקשרי אלי כדי שאוכל ללכת לישון.״ בחמש.
התקשרתי אליו והוא מייד ענה.
״איפה את? למה את לא עונה? חשבתי שקרה לך משהו את לא נורמאלית!״ הוא צעק אל הקו.
״אני, אני בסדר... אני בהוליווד.״ מלמלתי.
״הוליווד? למה לא אמרת כלום? מה את עושה שם בכלל? ועם מי את?״ שאל.
״אני לבד, לא יכלתי להגיד אני מצטערת... לא התכוונתי להדאיג...״
״יופי שלא התכוונת אבל כל הבית על הרגליים בגללך! איפה ישנת? אני הכח אותך תשלחי מיקום.״
״לאלאלא, אל תיכח אותי!״ אמרתי.
״למה לא? איפה ישנת שם בכלל?״ שאל.
״על ספסל,״ עניתי מתוך שיעול מעושה.
״מה?״
״ספסל...״ חזרתי על עצמי.
״תישלחי לי מיקום!״
״אני לא יכולה לחזור!״
״טוב, אז אני מזמין לך מקום במלון, לכמה זמן את צריכה?״ שאל.
״מה?״ ההיתי המומה.
״כמה זמן?״ הוא חזר.
״אתה רציני?״
״כן, לכמה זמן להזמין לך?״ נאנח.
״חודש?״
״תהיי זמינה אני הזמין לך מונית שתכח אותך לשם... זה יכח שעה או יותר...״ אמר.
״תודה רבה,״ מלמלתי מבולבלת, בהקלה ותדהמה.

...
שכבתי במיטה שבבית המלון בוהה בקיר הלבן, כשהרגשתי דימעה מלוחה נכנסת לפי.
ועוד אחת.
והיבוב חמק מבין שפתי.
ניגבתי מהר את עיניי והתישבתי.
אני ממש לא עומדת להתחיל לבכות!
נכנסתי לטלפון כדי לראות אם אוכל למצוא עבודה.
דמעות זלגו על פני בזמן שעשיתי זאת אך הישתדלתי להיתעלם.
יש גן ילדים שצריך סייעת...
הגשתי הצעה לעבודה והמתנתי לתשובה, בוהה בטלפון.
ניגבתי עוד דימעה שובבה כשיבבה נפלטה מפי.
פני היתעוותו בכאב שלא הבנתי מאיפה הגיע פתאום.
הנחתי את הטלפון בצד ואיפשרתי לדמעות לנזול במורד פני.
הטלפון שלי צילצל.
הדבר האחרון שיהיה לי איכפת ממנו כרגע.
הוא המשיך והמשיך, והבכי שלי התחזק בכל צילצול וצילצול.

...
בוקר למחורת קמתי עם עיניים נפוחות ואדומות.
ההצעה שלי לעבודה היתקבלה ואני אמורה להתחיל היום בשמונה בבוקר.
השעה עכשיו היא שש וחצי וארבע דקות.
הגן לא אמור להיות רחוק מדי...
ממש לא ההיתי במצב רוח לזה עכשיו.
הרגשתי כאילו אני רק רוצה להישאר במיטה כל יום כל היום לשארית חיי...
אבל אין ממש ברירה...

...
~הנרי~
אני ג׳ואי ולינסי ההינו בדרכנו לבית הספר.
״איכ, לא!״ לינסי הגיבה לג׳ואי על איזה משהו שאמר.
לא ממש הקשבתי...
״תגיד ג׳ואי, אמור איי פעם אמרה לך משהו מוזר? היא ממשיכה לברוח... בהתחלה לבית שלנו, ואז אל סאן פרנסיסקו,״ עשיתי פרצוץ לא מבין ומלגלג.
״ועכשיו הוליווד.״ המשכתי.
״וואלה, לא.״ ענה.
״באמת מוזר...״ המשיך.
״היא גם לא הולכת לבית ספר...״ ציין.
הנהנתי תוך כדי שאני מנסה לחבר את החלקים.
״זה מתחיל להיות חשוד,״ בהיתי בריצפה.
״רק עכשיו זה חשוד לך? זה היה חשוד כבר כשהיא באה לבית שלנו בוכה בטענה שהיא צריכה לברוח ממשהו...״ אמר.
״צודק.״ אמרתי.
״על מה אתם מדברים?״ לינסי נראתה כל כך מבולבלת.
החזרתי את מבטי קדימה למראה עץ שכמעט נתקעתי בו.
״מה זה?״ תלשתי נייר שהודבק לעץ.
״מבוקשת על ידי המשטרה, חיה או מתה.״ נכתב על השלט ותמונה של אמור צורפה עליו.
סובבתי אותו כדי להראות לג׳ואי.
״מה,״ הוא הסתכל איתי על השלט.
״פרס של 250,00$ למוצא...״ אמרתי לו עם עייני פעורות וחיוך קטן.
״גרנו חודשיים שלמים עם מישהי פלילית...״ אמרתי וחיוך קטן היתגנב על פני המופתעות.
״אל תסגיר אותה.״ ג׳ואי ביקש.
״250,00$! והיא במלון שסגרתי לה.״ צחקתי בפה פעור.
״היא חברה שלך!״ ג׳ואי היתהפך עלי.
״חוץ מיזה, אתה כבר מיליונר! למה אתה צריך את זה?!״ הוא חטף ממני את הנייר.
המשכתי לצחוק.
״אני לא מליונר, אבא שלנו מיליונר.״ אמרתי.
״מה ההבדל?!״
״הנרי, אל תעשה את זה.״ לינסי הסכימה איתו.
״תגידו לי אתם הישתגעתם?״ צחקקתי עם חיוך על פני.
״היא חברה שלך! לא איכפת לך?״ לינסי צעקה עליי.
״חצי מהבית ספר היו חברות שלי, היא לא מזיזה לי את הקצה של הזרת. יש המון שישמחו להחליף אותה, ואין לי בעיה אם זה...״ העברתי את מבטי ביניהם עם חיוך.
ג׳ואי הסתכל עלי במבט נגעל.
״אז לי כן איכפת! אל תעשה את זה!״ ג׳ואי היתחנן.
״אתה פשוט שחקן מגעיל! לא מגיע לך אותה!״ לינסי העיפה שלי סטירה והמשיכה בדרכה לבית הספר.
״לפחות כח זמן לחשוב על זה!״ ג׳ואי התעקש.
״לחשוב על מה? אם אני רוצה עוד רבע מיליון בחשבון הבנק?״ ציחקקתי בפניו.
״אבל אם תיכח עוד רבע מיליון דולרים מסכנים תבגוד בחברה שלך, והיא גם תהיה בכלא! חשבתי שאתה אוהב אותה.״
״אוהב אותה? לא,״ נענתי בראשי, מהר מאוד הפרצוף המרוצה שלי ירד כשג׳ואי העיף לי אגרוף לפרצוף והמשיך ללכת.
לא הרגשתי כלום עם האנדרנלין שעבר בגופי.
הוצאתי את הטלפון ומייד חייגתי את המספר של המישטרה...

~היי אני מודעת למצב ויצא לי לכתוב לא מעט עכשיו אני יודעת שיש המון אנשים שקריאה עוזרת להם במצבים כאלה אני כאן לכל מי שצריך ואני מקווה שאהבתם את הפרק😊
נ.ב רציתי לשאול אם אתם אוהבים את הספר החדש שהתחלתי?~