חשודה לרצח-199

אל

ביום שלמחורת, נכנסתי לבית הספר.
הסתכלתי סביבי מנסה למצוא את עצמי, ומבטי נח על ג׳ואי.
הוא נשען על הלוקר שלו כשילדה ג׳ינג׳ית דיברה אליו. ובצד השני של הלובי היה את הנרי, בחורה מתחת כל יד.
אני לא מאמינה שהסכמתי לצאת איתו! אידיוט!
הלכתי אל ג׳ואי, רציתי לדבר איתו.
הוא הבחין בי והסיט את מבטו חזרה לג׳ינג׳ית.
הם היו באמצע שיחה.
״אה, באמת?״ הוא הרים גבה לג׳ינג׳ית לגבי משהו שאמרה לו קודם.
״אפשר לדבר?״ ניגשתי אליו.
״קיוויתי שתבקשי...״ נאנח והזדקף.
״לא סיימנו את השיחה,״ הג׳ינג׳ית אחזה בזרועו.
הסטתי את השיער שהיה תחוב מאחורי אוזני כדי לכסות את פני.
״בפעם אחרת לני,״ הוא חייך אליה, והיא הרפתה, בכעס.
נישנו לאחד הספסלים בחצר העצומה של בית הספר.
״תקשיבי, אני מצטער כל כך אמור.״ הוא שיפשף את עיניו.
״סליחה,״ אמר.
״אני התנהגתי כמו מטומטם וזה לא הגיע לך. אני לא מאמין שקמת באחת בלילה בגללי.״
הוא לא העז להביט בעיניי.
״הכל בסדר,״ הנחתי יד על הכתף שלו. ״אל תיהיה קשה מדי עם עצמך... אבל תוודא שזה לא יחזור, אתה לא צריך להגיע למצבים כאלה.״
״אני מצטערת.״
״אפשר לחבק אותך?״ ראו כמה הוא היה צריך את זה, וזה עורר בי צורך לתת לו את זה.
״כן... אבל זו את ביקשת...״ אמר.
״החיבוק לא יגרום לך להיות פחות גברי, ג׳ואי.״ צחקקתי ועטפתי את זרועי סביבו.
הוא חיבק אותי חזרה, חזק יותר משציפיתי...
״תודה, אמור, שסלחת, ועל החיבוק.״
הוא המשיך לחבק אותי.
״מתי שתרצה.״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק יותר חזרה.
הוא הריח כמו סיגריות.
״כדאי שתחזור לג׳ינג׳ית שלך,״ הרפיתי את החיבוק וקמתי מהספסל.
״שתדעי, אנשים שיכורים יותר כניםק,״ הוא קרץ.
״אני יודעת...״ שילבתי את ידי.
את חמודה.
המשפט עלה בראשי.

...

כרגיל, השיעור של גברת טי משעמם...
שיעור היסטוריה.
החלטתי לדבר עם הנרי לאחר השיעור.
שחקן.
אך לדעתי הוא ילך עם הבלונדה...
תלשתי דף מהמחברת.
גברת טי הסתובבה אלי כיוון שהפעולה הייתה רועשת, אך חזרה לחרוק על הלוח עם הגיר הארור שלה...
המורה היחידה שלא מוכנה לעבור לטוש מחיק, חריקת הגיר גרמה לי לכאב אוזניים.
״תשכח מהדייט״ כתבתי על הדף וזרקתי על הנרי.
זה די הגיע לו...
״אח...״ הוא שפשף את ראשו והרים את המכתב מהריצפה.
התבוננתי בו מקרוב כשקרא אותו.
״ממי זה?״ הנרי סימן עם השפתיים לכיתה והצביע על הפתק בידו.
נשמעו גיחוחים מהכיתה.
אוי, זה כל כך מביך.
המורה הסתובבה ובחנה אותם בפרצוף מצמרר.
״אווו, זה ממך אמורצ׳וק.״ סימן בשפתיו אחרי שהבחין שהסתכלתי עליו בכעס.
הוא עשה לי פרצוף של ״למה?״
גילגלתי אליו עיניים והמשכתי להתעסק בשלי.
״לא חשבתי שתיפלי עליו.״ צ׳לסי העבירה לי פתק.
״גם אני לא...״ כתבתי לה.
״הוא טוב...״ כתבה.
״את רוצה לבוא לישון אצלי היום?״ צ׳לסי כתבה על הדף
״אני מארגנת מסיבת פיג׳מות.״
״כן אני אבוא (:״ כתבתי לה.
הרמתי את עיניי להנרי.
הוא העביר פתקים לבלונדה שוב, אפילו לא איכפת לו!

...

״היי אמור,״ הילדה הג׳ינג׳ית, שג׳ואי דיבר אליה קודם, חסמה את דלת הכיתה, ומנעה ממני לעבור.
אם לא היו לי קביים הייתי דוחפת אותה והולכת...
אבל לא רק שאני על קביים היא גם גבוהה ממני בכעשרים סנטימטרים.
״היי,״ חייכתי אליה בצביעות.
״שמעתי שאת גרה עכשיו עם התאומים ריצ׳רסטון.״
״אני רק ישנה שם כמה לילות והולכת, אני צריכה שתזוזי, את חוסמת לי את הדרך.״
״אנחנו לא סיימנו לדבר,״ חייכה.
״מה את רוצה?״ נאנחתי.
״לא הרבה,״ ענתה.
״היי, אל. רצית לסיים את השיחה שלנו קודם.״ ג׳ואי הופיע מאחוריה.
הוא העיף בי מבט, ושב להתבונן בה.
״כן, בוא נלך.״ חיוך מאולץ התפשט על פניה.

...

הטלפון שבתוך הילקוט שלי רטט, קיפצתי עם הקביים לכיסא הכי קרוב כדי לשבת ולהוציא את הטלפון.
״היי״ עניתי לשיחה.
״אמור חמודה, איפה את?״
״אדליין?״ שאלתי.
״כן, זאת אני, איפה את?״ היא חזרה על השאלה.
״בבית הספר, איפה עוד אני יכולה להיות?״
״טוב, אני צריכה שתצאי משם, ואל תחזרי לבית הספר עד שהמצב יתבהר.
השוטרים מחפשים אותך עכשיו.״
״ולמה שניברח מהם?״ שאלתי.
״כי הם מתכננים להכניס אותך לכלא ל20 שנה... ולא תיהיה דרך להוציא אותך, מפני שהם בטוחים שאת האשמה ברצח.״ אדליין ענתה.
״לכי מישם! מהר!״
״אוקיי, בסדר! אני יוצאת...״

...
~אדליין~
״אמרת לה?״ דין שאל אותי.
״כן.״ התישבתי לצידו על הספה.
הוא חייך חיוך מרוצה והדליק את הטלוויזה.