נישואי תועלת.
הייתי חייב להנשא לה, אנחנו צריכים את ההסכם הזה.
אני לא מעריץ גדול של אהבה, בכלל.
אני שונא כל דבר שקשור לזה.
קאפו.
מאפיה.
נשק.
אויבים.
אלה הדברים היחידים שעולים לראשי.
אבל הבחורה הזאת... היא הייתה יפייפיה.
עינייה האפורות מסנוורות ממש, ש...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(החודשהשביעישלההריון) - קפצתיחודששוב, שימו❤︎︎ -
לבשתי מכנס טרנינג אפור וחולצה לבנה של מתאו, יצאתי מהחדר והתקדמתי אל הסלון בזמן שאני מדברת עם סלינה בטלפון. הייתי לבד באחוזה, ללא אף אחד שישמור עליי. אמרתי למתאו שאני לא צריכה שישמרו עלי, למרות שרבנו על זה, הוא הקשיב לי בסוף.
״לא הבנתי, בבקשה תסבירי לי שוב.״ אמרתי כשעיניי נפערות בהלם. ״אני והוא ישבנו באוטו שלו, דיברנו ואז.. התנשקנו.״ היא אמרה במהירות. צווחתי בהתרגשות. ״סוף סוף. חשבתי שזה לא יקרה בחיים.״ אמרתי בשמחה.
״אבל אם הוא לא ירצה אותי אחרי זה? כאילו, אני לא בתולת שפתיים אז כנראה שעשיתי עבודה טובה.. אבל זה לא סותר כלום.״ היא נלחצה. ״תרגעי כבר. נצ׳ו כן רוצה אותך, אז תפסיקי.״ אמרתי לה ושמעתי את הנשימה העמוקה שלה מעבר לטלפון.
בצד השני של הסלון ראיתי את הדבר הכי יפייפה שראיתי החודש, מלבד מתאו. ״טוב, לינה, אני אתקשר אלייך אחר-כך.״ אמרתי כשאני עדיין מביטה בדבר הזה. היא מילמלה בסדר וניתקה. ״מה לעזאזל?״ מילמלתי כשראיתי זר כלניות יושב על השולחן מול הספה. התקדמתי באיטיות אליו והרמתי את הפתק האדום.
׳בוקרטוב, ליאנה.
קניתילךזרורדיםכדילהראותלךאתאהבתיאלייך.
נ.ב: בואילמרתף, ישלךשמההפתעה.
מתאו.
זה.. מוזר. מתאו מתנהג מוזר מאוד.
אבל, לא יכולתי לעצור את החיוך הענק שגדל בפניי. השארתי את הזר במקומו והלכתי במהירות למרתף, פתחתי את הדלת וירדתי במדרגות. לאט לאט נחשפתי לזר נוסף של כלניות, אך יותר גדול.
משהו אדום מבצבץ בין הכלניות. הרמתי את פתק האדום הנוסף שנח על הזר ההוא.
