My woman {1}

פרק 27- שקרים

״כן, הייתי גם שם.״ מלודי ציחקקה. סלינה, מדלין ומלודי תקועות כבר שעה בשיחה שמדברת על הטיולים של מלודי מסביב לעולם. ״אני הולכת לשירותים.״ אמרתי ביובש. ״טוב, רק תבואי מהר, לי. מלודי רוצה לספר לנו על הטיול שלה במקסיקו.״ מדלין אמרה בהתלהבות.

מדלין אף פעם לא הייתה במקסיקו, אז אני יכולה להבין את ההתרגשות. הינהנתי והתקדמתי לשירותים. ״כן, הייתי גם שם.״ חיקיתי את קולה של מלודי וגילגלתי את עיניי. נכנסתי לשירותים, סגרתי את הדלת ונעלתי אותה אחרי. נעמדתי מול המראה והבטתי בעצמי.

אני עדיין בשמלה השחורה שלבשתי היום בצהריים להלוויה של אבי ועם הצמה שעשיתי, אבל הקוקו כבר לא כזה מתוח. ״אוקיי, הכל יהיה בסדר, ליאנה. נשאר רק יום אחד ואז את מתרחקת ממנה.״ מילמלתי לעצמי בזמן שהורדתי את האיפור. ״איזה מזל.״ מילמלתי כשראיתי שאמא שלי השאירה קרם פנים בצד. מרחתי אותו על פניי ויצאתי מהשירותים.

״לי, חזרנו!״ שמעתי קריאה כשירדתי למטה. ״היי, כריס.״ אמרתי והתקדמתי לחבק אותו. ״למה לקח לכם כל-כך הרבה זמן?״ שאלתי אותו כשהתנתקנו מהחיבוק ועברתי לחבק את לוקאס. ״לקחנו את אמא לכמה מקומות קודם לפני שהיא עוזבת.״ לוקאס הודיע.

״אני חושבת שזאת הייתה בחירה טובה בשבילה.״ אמרתי ללוקאס וכריסטיאן בחיוך קטן. ״כן, כולנו חושבים.״ כריסטיאן אמר בהנהון. ״היי, כריס! היי, לוק!״ ברגע שהסתובבתי נדחפתי לצד, מלודי חיבקה את כריסטיאן ואחר כך את לוקאס. ״היי, כריס. היי, לוק.״ חיקיתי אותה בשקט.

״מה?״ כריסטיאן הביט בי כשמילמלתי את ,. ״אה, כלום.״ השבתי והלכתי להתיישב ליד מדלין וסלינה. ״אז, על מה דיברתן?״ שאלתי אותן. ״היא אמרה שהיא הייתה במקסיקו, היה לה קטע עם האח של הקאפו.״ אמרה מדלין העיניים זוהרות. גילגלתי את עיניי. ״שקרים.״ קבעתי באדישות.

״בבקשה תגידי לי שלפחות את לא קונה את זה.״ פניתי לסלינה. ״זה נשמע מאוד אמין.״ סלינה אמרה ומשכה בכתפיה. ״אלוהים,״ נאנחתי בכעס.

״אני עולה לישון.״ קבעתי.

״החדר שלי לידך, אני אבוא איתך.״ מלודי מיהרה להגיד.
״לא, תודה.״ גילגלתי את עיניי. ״למה את רעה אליה? אני מבינה את מה שאת מרגישה בגלל אבא שלך, אבל את לא צריכה להוציא את זה עלייה.״ מדלין אמרה בקול שלוו. ״כן, ליאנה. מדלין צודקת.״ סלינה הינהנה.

״אני לא רעה אליה, אני פשוט.. צריכה ללכת.״ אמרתי לבסוף וענת קדמית לאגף הישן שלי. נכנסתי לחדרי הישן וניגשתי לארון. ״איזה רעה את ליאנה, בלה, בלה, בלה, ליאנה..״ חיקיתי את קולן של חברות שלי. הוצאתי פיג׳מה ורודה ארוכה, פירקתי את הצמה והורדתי את הגומייה.

״מה קרה בינך לבין מלודי?״ שמעתי את קולו של מתאו מאחורי. נבהלתי לשניה כשהוא כרך את ידיו סביב מותני מאחור. ״כלום, פשוט לא מסתדרות.״ התחמקתי.
השתחררתי מאחיזתו של מתאו והתקדמתי אל מיטה.
התיישבתי על המיטה ומתאו התיישב לידי.

״אל תשקרי לי.״ התעקש. ״טוב,״ נאנחתי. ״אני מניחה שאני פשוט מקנאה בה.. היא תמיד הייתה יותר יפה ממני, יותר טובה ממני ותמיד משכה אנשים אליה. אני לא. אפילו אחים שלי היו איתה מאשר איתי מתי שהיא הייתה באה לפה. ההורים שלי תמיד חשבו שהיא נסיכה אמיתית ושיש בה משהו מיוחד. אני פשוט קינאתי שלי אין את זה. ובאותו רגע שהיא ׳פלירטטה׳ איתך, פחדתי שזה באמת יעבוד. כי כפי שאמרתי, היא יפה, חכמה, וכל מה שאי פעם גבר רצה באישה.״ פרקתי חתיכת נאום.

זה לא היה נראה כאילו זה הפריע למתאו, הוא היה שקוע כל-כך בלהקשיב לי. ״טוב, אולי כל גבר, אבל לא אני.״ אמר. ״האישה היחידה שאני רוצה היא עם שיער שחור-מתולתל, עיניים אפורות יפייפיות וגוף שכל בחורה הייתה רוצה. ותנחשי מה, היא יושבת ממש מולי ומסתכלת עליי בעיניים האפורות והמיוחדות שלה.״ חייכתי חיוך גדול שלא ירד מפניי, הוא בחן את פניי וחיוך קטן עלה על שפתיו.

חיברתי את שפתינו וברגע שעשיתי את זה, הדלת נפתחה. ״ליאנה— הו, סליחה. לא ידעתי שאתה גם פה.״ קולה של מלודי נשמע. ניתקתי את שפתינו והסתכלתי לעברה בשאלה. ״אני צריכה לדבר איתך.״ אמרה לבסוף.
״תדברי איתה, אני יוצא.״ מתאו לחש לאוזני, קם ממקומו ויצא מהדלת, במקומו ישבה מלודי. ״ליאנה,״ היא שמה את ידה על הברך שלי.

הזזתי את הברך שלי במהירות, היא נאנחה קלות ואז חייכה אלי באכזריות. ״לא רציתי שזה יהיה ככה, אבל אין לי בררה אחרת.״ אמרה. ״רציתי שתאמיני שאני חברה שלך עכשיו ושאני לא שונאת אותך, רק בשביל להרוס אותך אחר כך, אבל את לא טיפשה מידיי. אז אני הולכת לגנוב את החברות החמודות שלך, את האחים שלך, את הבעל הקטנטן שלך וכל מי שקרוב אלייך. כולם ישנאו אותך ואת תצפי בי עושה את המהלכים האלה בקלות רבה.״ אמרה בחיוך מעוות וקמה ממקומה.

״את לא תצליחי,״ אמרתי לה. ״טוב, האחים שלך מאמינים לכל דבר קטן שאגיד, החברות הקטנות שלך כבר בכיס הקטן שלי, הבן אדם היחיד שאני צריכה זה מתאו.״ אמרה ויצאה מהחדר התריקת דלת. ״אלוהים, זה לא קורה..״ מילמלתי.

״ליאנה.״ מתאו נכנס לחדרי לאחר לפחות עשרים דקות.

ליאנה?

״כן? הכל בסדר?״ שאלתי למראה הפנים האדישות שלו. ״את רוצה לספר לי משהו?״ שאל אותי בצפייה. ״לא... אין לי מה לספר.״ עניתי במהירות, כאילו תוקפים אותי. ״בטוחה?״ שאל אותי.

״כן.״ עניתי בבילבול.