My woman {1}

פרק 25- עוזבת

יומיים עברו מאז הערב ההוא, ‏אני וליאנה לא נפרדנו לרגע, מדלין וג׳ון חזרו אתמול בערב לצרפת. ״מתאו, אתה בעננים.״ פבלו קבע וקטע את מחשבותי. ״כן, אני מקשיב.״ אמרתי. ״מחר ההלוויה של אבא של ליאנה.״ פבלו הודיע. ״כריסטיאן ולוקאס אמרו שנביא אותה היום.״ לוקה לדבריו של פבלו.

״אוקיי, אז נביא אותה היום.״ אמרתי. ״תדאג לעדכן אותם.״ הוספתי ויצאתי מהמשרד. ״לה מיאה דונה?״ קראתי, נכנסתי לאגף של סלינה, התקדמתי לחדר של סלינה ונכנסתי לתוכו.

״לה מיאה דונה, אני צריך לדבר איתך.״ הודעתי.
ליאנה חייכה קלות לסלינה והתקדמה אלי. ״הכל בסדר?״ שאלה כשיצאנו מהחדר והתקדמנו לאגף שלנו. ״אנחנו טסים לספרד מחר, להלוויה של אבא שלך.״ אמרתי בקול רך, ליטפתי את פניה כשראיתי את פרצופה הופך לעצוב.

״אמ.. בסדר.. אני אלך לארוז.״ אמרה ומיהרה להתרחק.
אחזתי בידה בעדינות והיא הסתובבה אלי. ״אני אעזור לך.״ קבעתי. ״לא, אני מעדיפה לבד.״ אמרה בקול שקט ומיהרה להסתלק.
_______
עברה שעה, אני נתתי לליאנה ‏להיות לבד.
עליתי לאגף שלנו וניכנסתי לחדר. ליאנה ישבה בפינת החדר, רגליה היו מקופלות לחזה שלה וראשה היה בין ידייה. הבטתי אל המזוודה שלה, שמלאה לגמרי, והתקדמתי אל ליאנה בצעדים קטנים. ״לה מיאה דונה..״ היא הרימה את ראשה באיטיות וחשפה את פניה הרטובות ועינייה האדומות.

אומנם פנייה היו רטובות אבל הן לא שידרו כלום, בידיוק כמו בפעם הזאת שהיא גילתה שאביה מת. ״אני רוצה להיות לבד.״ מילמלה בשקט והורידה את ראשה שוב. ״לא.״ אמרתי ברכות. היא הרימה שוב את ראשה באיטיות והתבוננה בי. ״אל תעשי את זה, אל תסגרי בפני שוב.״

היא קמה על רגליה, התקדמה אלי ונישקה נשיקה קצרה ויבשה על שפתיי. ״אני לא נסגרת, אני רק צריכה זמן עד מחר.״ אמרה בחיוך קטן. הינהנתי וניקיתי את דמעותיה.
________
הגענו לשדה התעופה הפרטי, ליאנה לא התנהגה כמו שחשבתי שהיא תתנהג. היא כן דיברה איתנו, היא לא נסגרה והפניה לא היו אטומות מרגשות. ״אתה לא אמיתי!״ ליאנה צעקה כשעלינו למטוס הפרטי.
״מה קורה שם?״ שאלתי את ליאנה ולוקה שעמדו בכניסה למטוס.

״לוקה, זה מה שקרה.״ ליאנה פלטה גיחוך. את הבעת פניי השואלת הסטתי אל לוקה. ״שכבתי עם אחת הדיילות פעם, והיא חשבה שליאנה היא המאהבת שלי, אז זרמנו עם זה.״ לוקה אמר בשעשוע.