נישואי תועלת.
הייתי חייב להנשא לה, אנחנו צריכים את ההסכם הזה.
אני לא מעריץ גדול של אהבה, בכלל.
אני שונא כל דבר שקשור לזה.
קאפו.
מאפיה.
נשק.
אויבים.
אלה הדברים היחידים שעולים לראשי.
אבל הבחורה הזאת... היא הייתה יפייפיה.
עינייה האפורות מסנוורות ממש, ש...
״פאק, שכחתי להגיד למתאו ופבלו שהתעוררת.״ לוקה פלט אנחה והוציא את הנייד שלו. לאחר שהקליד כמה מספרים, הוא הצמיד את הנייד לאוזנו. ״מתאו, היא התעוררה, בואו.״ לוקה בקול שלוו.
״כן, היא פאקינג התעוררה.״ אמר שוב, כאילו הצד השני לא שמה אותו כמו שצריך. לאחר מכן הוריד את הנייד מאוזנו וניתק את השיחה. ״הם בדרך, הם רק הלכו לקפיטריה למטה.״ לוקה הסביר. ״ליאנה, אני רואה שהתעוררת, איזה יופי.״ הרופא נכנס לחדר עם מדלין.
״בואי אני אעלה לך את גב המיטה.״ התקרב אליי והרים את גבי עם המיטה בלחיצת כפתור בשלט של המיטה. ״נוח יותר?״ הרופא שאל. ״כן, ככה נוח. תודה.״ אמרתי בנימוס. הוא הנהן ועשה את דרכו מחוץ לחדר.
״לעזאזל,״ קול מוכר נשמע מאחורי הדלת לפני שהיא נפתחה בתנופה. ״פאק, אני לא הייתי פה כשהיא התעוררה.״ מתאו אמר שהופיע בדלת. הוא עשה את דרכו אליי והצמיד את שפתינו לנשיקה קצרה.
חייכתי אליו חיוך גדול. הואכןרצהלראותאותי. פבלו, שעמד לידו התקרב למיטה שלי. ״נחמד שהתעוררת, ליאנה.״ אמר, זווית פיו התרוממה למטה ואז ירדה כאילו לא עלתה בחיים.
נראה לי שזה המילים הראשונות שהחלפתי איתו מאז החתונה שלי ושל מתאו. הינהנתי בחיוך. ״מתי היא יכולה לחזור הביתה?״ מתאו שאל את הרופא. ״אני מאמין שמחר היא כבר תוכל להשתחרר, אבל לפני זה אני צריך שתחתום על כמה מסמכים.״ הרופא אמר ויצא מהחדר ביחד עם מתאו.
״אני לא מאמינה שאת באמת התעוררת.״ סלינה הסתכלה עלי מהכורסה שישבה בה. ״מתאו התנהג כמו משוגע, הוא היה פה כל הזמן. אה, חוץ משלשום שמדלין אמרה שהיא תיהיה איתך אז הוא חזר הביתה.״ סלינה אמרה.
״אוקיי, מחר את תוכלי להשתחרר אבל את עדיין עם תפרים אז את תצטרכי לנוח ולא להתאמץ הרבה.״ הרופא הודיע כשנכנס לחדר עם מתאו. הינהנתי לעבר הרופא ושלחתי חיוך למתאו. ________ ״אני לא נכה, אתה יודע.״ אמרתי למתאו שאחז בי כל הדרך לאחוזה מאז שירדנו מהרכב. אחרי שדיברנו עם הרופא אתמול, סלינה עדכנה אותי בכל מה שחדש ומדלין סיפרה לי שסלינה וג׳ון לא הפסיקו לריב, דיברנו עד הערב. מתאו הגיע אתמול בערב שניה לפני שנרדמתי וישב לידי בכורסה.
״את לא אמורה להתאמץ.״ מתאו פלט אנחה. גילגלתי את עיניי בזמן שהוא מוביל אותנו לאגף שלי ושלו. ״עכשיו אתה יכול לעזוב?״ שאלתי בגיחוך כשנכנסנו לחדר. הוא שיחרר את האחיזה שלו בי וסגר את הדלת מאחורינו.
הוא התקרב אליי, סרק את פניי ונאנח. ״למה עשית את זה?״ שאל שוב. ״למה עשיתי מה?״ שאלתי אותו למרות שידעתי בדיוק למה התכוון.
״למה קיבלת את הכדור במקומי? אני יודע שרצית לעשות משהו טוב, אבל אם לא היית מתעורררת..״ הוא נעצר. ״לא הייתי סולח לעצמי שלא הרגתי את הבן זונה הזה לפני שבאתי אליך.״
״לא יכולתי לראות אותך שוכבת שם, אבל זה מה שעשיתי. ישבתי לידך ולא הסטתי את העיניים שלי ממך.״ הוא נאנח והביט בי. ״את רוצה שאגלה לך סוד?״ אמר וצעד לעברי באיטיות מייסרת.
״גם אני פאקינג אוהב אותך. אני רוצה אותך שלי באמת, אני צריך אותך שלי באמת.״ נשמתי נתקעה, מילותיו חדרו מתחת לעורי וזיעזעו את כולי.
״אבל אני פה עכשיו,״ אמרתי, מתעלמת מליבי שדופק בחוזקה, ונצמדתי אליו בנזקקות. ״ואני כולי שלך.״ הוספתי והנחתי את ידי על כתפו, מתרוממת למעלה, נואשת לקרבתו. ״את מתכוונת—״ קטעתי אותו בכך שטרפתי את שפתיו כאילו היה האוויר לנשימה שלי.
״ליאנה...״ נאנח לפי וניתק את שפתינו. ״אני צריכה את זה, מתאו. בבקשה.״ עורי רטט תחת מגעו. ״אני צריכה אותך.״ הצלחתי להגיד בקול רועד מתשוקה.
