My woman {1}

פרק 37- לספר

(ארבעה חודשים לאחר מכן)

״איך שמים את השוקולד צ׳יפס?״ לוקה שאל אותי בייאוש. אני, לוקה ומתאו נשארנו בבית, סלינה ופבלו יצאו. ״פשוט תפזר.״ נאנחתי ודחפתי עוד צ׳יפס תפוח אדמה מתובל בשוקולד אל תוך פי. זאת כנראה השאלה המאה שהוא שואל אותי.

״למה את אוכלת את החרא הזה? צ׳יפס עם שוקולד, באמת?״ לוקה שאל בגועל. ״ואתמול את גם אכלת מלפפון חמוץ עם שוקולד, מה קרה לטעם שלך, לי?״ ״סתום.״ אמרתי בגילגול עיניים.

לוקה החזיר את מבטו אל בלילה. ״רגע, כמה אני שם—״ ״אם היית מקשיב לה בהתחלה, לא היית נתקע בכל מצרך.״ מתאו קטע את דבריו של לוקה. ״אוקיי, אז לא הקשבתי, מה הביג דיל?״ לוקה גילגל את עיניו בשעמום. ״טוב אז תקשיב לי עכשיו,״ נאנחתי בייאוש. ״פשוט תפזר לאט—״ קטעתי את עצמי כשלוקה פיזר את כל הפאקינג שקית.

״לוקה! אתה הרסת את הבלילה!״ צעקתי עליו כשהנחתי את ידיי על המותניים. ״מה? זה לא יעשה יותר טעם?״ לוקה פלט בחיוך תמים. ״לא!״ אחרי שהוצאתי את הכעס שלי, נאנחתי והבטתי בבלילה בכאב. אלוהים, אין לי כוח לעשות חדשה.

״טוב, חכה פה, אני הולכת להביא קמח מהמזווה.״ אמרתי, התקדמתי למזווה באיטיות. מתי איבדתי את כל הכוח שלי? נכנסתי אל מזווה וחיפשתי את הקמח, הדלת נפתחה ונסגרה בקול רועש מאחורי. ״לעזור לך?״ קולו הרך של מתאו נשמע מאחורי. הסתובבתי אליו בחיוך.

״כן, אני אשמח—״ מתאו קטע אותי כשהצמיד בין שפתינו וידו ליטפה את פנים יריכי. ״מתאו, לא עכשיו. לוקה מחכה.״ אמרתי וניתקתי את הנשיקה שחלקנו. ״הוא לא ישים לב שנעלמנו להרבה זמן.״ אמר בחיוך קטן וטרף את שפתי בחזרה.

״כמה זמן להביא—״ לוקה נכנס למזווה. ״פאק, העיינים שלי!״ הוא צעק, עצם את עיניו ויצא במהירות מהמזווה. ניתקתי את שפתינו ונאנחתי בייאוש. מאז מה שקרה במועדון לפני חמישה חודשים, לא מפסיקים להפריע לנו,
אני מרגישה כאילו לא היה לנו זמן לבד בכלל. ״לוקה..״ נאנחתי בייאוש שוב ויצאתי אחריו.

״אל תדברי איתי על זה ביכלל. נראה לי שאני הולך להקיא!״ צעק שוב בגועל. ״תרגע, זו הייתה רק נשיקה.״ מתאו אמר בשעשוע כשיצא גם הוא מהמזווה. ״נשיקה? ואם לא הייתי נכנס? היה קורה יותר מזה. אני שוקל להתעוור!״ לוקה צעק בדרמטיות.