My woman {1}

פרק 10- סרט

״הכל בסדר?״ סלינה שאלה. ״כן, אני פשוט חושבת על המשפחה.״ אנחנו כבר בניו-יורק, עברו יומיים מאז שעזבתי את ספרד לתמיד, זה עדיין טרי.

סלינה ואני ישבנו בסלון, אנחנו רצינו לראות סרט, אבל יש מלא אפשרויות.

״אל תחשבי עליהם הרבה, את מעציבה את עצמך.״ אמרה והניחה את ידה על גבי בניסיון לנחם. ״את בניו-יורק עכשיו. ואנחנו המשפחה שלך פה, בניו-יורק.״ היא אמרה והניחה את ראשה על כתפי.

היא צדקה, חשבתי עליהם יותר מדי וגרמתי לעצמי להכנס לסרטים.

״את צודקת,״ אמרתי ונשענתי אחורה בספה. ״מצאת משהו?״ שאלתי, משנה את נושא השיחה. ״אפשר לראות סרטי נסיכות, זה קיטשי, ובשביל שתפסיקי לחשוב על דברים עצובים, את צריכה לצפות ברומנטיקה.״ הציעה בחיוך.

״יודעת מה? אני בעניין, איזה סרט?״ שאלתי והחזרתי את מבטי לטלוויזיה.

״יש מלא אפשרויות, כדי שנמשיך לחפש.״
_____
״ומי זה?״

לוקה שאל. הוא הצטרף לסרט לפני עשר דקות בערך, הוא לא היה מרוצה מהסרט שבחרנו, אבל צפה בכל זאת. ״זה אריק, הוא הנסיך.״ אמרתי בייאוש.

״ומי זאת?״ שאל שוב. ״אריאל, בת הים.״ נאנחתי.
״היא שווה.״ פלט ונשען אחורה. ״אלוהים, אתה חייב תיקון.״ אמרתי בגילגול עיניים.

״ומי—״ התחיל לשאול שוב, אך סלינה קטעה אותו. ״אתה מוכן לסתום? אנחנו כבר עשר דקות עונות לך על שאלות שהן ברורות לגמרי. בשוט תפתח את הפאקינג מוח.״

״ואז מה כיף בזה?״ הוא גיחך.

״זה סרט משעמם, למה אנחנו בכלל רואים סרט על נסיכות?״ הוא נאנח. לא הספקתי למצמץ והשלט כבר היה אצלו ביד.

״פאב, בוא רואים את הסרט אקשן שרציתי לראות!״ צעק לפבלו שהתעסק בטלפון.

לוקה נכנס להקלטות והחליף לסרט אקשן כלשהו. ״לוקה, תחזיר לנו את השלט.״ דרשתי בשילוב ידיים. ״לוקה!״ סלינה סטרתי לזרועו.

זה נראה שלא הפריע לו ביכלל.  ״לוקה!״ צעקתי לאוזנו. ״מה?״ ענה ברוגע. ״לקחת לנו את השלט, מה מה?״ סלינה נאנחה. ״מה מה מה?״ התגרה בה.

״תחזיר להן את השלט.״ מתאו צץ משום מקום. ״למה? אני יודע שגם אתה רוצה לראות את הסרט אקשן שלי.״ אמר לוקה וגילגל את עיניו. ״פשוט תחזיר לנו את השלט.״ אני וסלינה אמרנו ביחד.

״אוקיי.. תנסו לתפוס אותי.״ לוקה קפץ מהספה והתחיל לרוץ ברחבי האחוזה. ״לא ניתן לו את הבמה.״ סלינה לחשה לי. ״הו, היי סייל.״ הסטתי את מבטי ללוקה, שעמד עם הטלפון של סלינה בידו. ״תביא לי אותה!״ צעקה וקפצה מהספה גם היא.

לא ניתן לו את הבמה, אה?

״הכל בסדר?״ שאלתי בניסיון לפתח שיחה עם מתאו, שהתיישב לידי. הוא הנהן וחזר להסתכל על הסרט שלוקה לא הספיק לכבות.

״מה קרה לך באחוזה של ההורים שלך?״ הסתכלתי
על מתאו בשאלה. ״את קפאת כמה פעמים.״

״אני פשוט נזכרתי במשהו.״ אמרתי והבטתי ישירות לעיניו, שלא משדרות דבר. ״אני יכולה לשאול אותך שאלה?״ שאלתי אחרי השקט שהשתוקק בינינו.

הוא הנהן ללא מילים. ״אתה אי פעם תרצה אהבה?״ שאלתי, רציתי לדעת, הרי התחתנו. ״לא.״ ענה בקרירות.

״למה?״ שאלתי בתמימות.

״כי אהבה זה דבר מיותר. אני לא הרגשתי ובחיים לא ארגיש מה זה אהבה. אני לא אמור לאהוב, אני לא בן אדם של ‏מחויבויות.״ אמר ולא הסיט את מבטו מהסרט.

״אם אתה לא בן אדם של מחויבויות, אז למה התחתנת איתי?״ שאלתי, למרות שידעתי את התשובה. אולי הוא יגיד משהו אחר, למה אני מקווה שהוא יגיד משהו אחר?

״לצורך הסכם השלום, אלה נישואים מאורגנים.״ ידעתי.
למה לעזאזל שאלתי את זה? רגע, אם הוא לא אדם של מחוייבות, הוא יבגוד בי? אני יודעת שאין בינינו משהו, אבל אנחנו עדיין נשואים.

״למה?״ שאל והסיט את עיניו אליי סוף-סוף. ״למה מה?״ שאלתי אותו בחזרה, כאילו אני לא יודעת שהוא מתכוון לשאלה ששאלתי אותו. ״למה שאלת?״ שאל אותי כשהפנה אלי את גופו כך שהסתכל ישירות אלי.

״אני—״ התחלתי להגיד אך נקטעתי, וטוב שכך. לא ידעתי איך לצאת מזה ללא להתלכלך. ״לי, הצלחתי לקחת את השלט המזויין.״ אמרה סלינה, מתנשפת.

ציחקקתי, ״טוב, עכשיו צריך להמשיך את הסרט.״
אמרתי והזזתי טיפה כדי לתת לסלינה מקום והיא החזירה לסרט הקודם.

הכנסתי מבטים למתאו מדי פעם, כי הרגשתי את מבטו עליי.

תצאי מזה, הוא לא רוצה יותר מרק נישואים על נייר.
הקול הפנימי שלי הדהד בראשי.
לעזאזל עם הקול הזה.