אני מסרבת להאמין למה שאני שומעת, הקלות בא אבא שלי מוותר על החיים של דימה מעבירה בי צמרמורת ורק מבהירה לי כמה אכזריים וקרי לב הם. מפלצות שמדברות על חיי אדם כאילו ניתן לזרוק אותם לפח ללא כל נקיפות מצפון. הם מדברים בקודים וחושבים שאני לא מבינה על מה מדובר.
המועקה שיש לי בלב רק מתגברת ואני מרגישה שהחדר סוגר עליי, אני מנסה להכניס אויר לריאות אבל לא מצליחה, הלב שלי דופק כל כך חזק שאני מרגישה שהוא עומד לצאת מהחזה. זהו אני עומדת למות. אני שומעת קולות קוראים בשמי אבל לא מצליחה להתפקס הכל מטושטש מולי. הגוף שלי רועד ומזיע, אני לא בשליטה. אני מרגישה ידיים חזקות על הכתפיים שלי והראש של איתי מולי. הוא אומר משהו ואני לא מצליחה להבין. הוא מניח את היד שלו על הלחי שלי ונושם עמוק, אני מחקה את הנשימה שלו ומרגישה שהגוף מתחיל להקשיב לי ולהגיב אני לא מורידה את עיניי מפניו של איתי ונושמת יחד איתו. כשאני מצליחה להחזיר את השליטה על הגוף שלי אני מתרחקת ממגעו של איתי. אני לא מצליחה להבין את המבט שלו, הוא נראה מודאג או שפשוט מרוגז כי הפרעתי לתוכנית שלו.
"אלכס את בסדר? אני אקרא לאמבולנס?" שואל אנטולי בלחץ
"לא.. זה בסדר, זה.. התקף חרדה" אני אומרת בקול קטן, שונאת להישמע חלשה ושברירית כל כך.
"את בטוחה? זה היה נראה ממש רציני, אולי בכל זאת נקרא לרופא?" הוא מתעקש
"אמרתי שאני בסדר. אני סובלת מהתקפי חרדה כבר תקופה, הפעם זה היה התקף יותר חזק. אני לא צריכה שתדאג לי. הסתדרתי עד עכשיו מעולה בלי הדאגה שלך. תמשיכו לתכנן יחד את מי להרוג ואת מי להשאיר בחיים, אל תדאגו אני לא אטריד אתכם" אני קמה במהירות וסחרחורת תופסת אותי אך אני מצליחה להתייצב, דימה מתרומם לכיווני כדי לעזור אך הלוחם שהגיע עם איתי מסמן לו לשבת והוא חוזר למקומו. אני יוצאת בצעדים רועדים ומתיישבת מול הים. לוקחת נשימות עמוקות ומנסה לעכל את כל מה שקורב סביבי.
מרחוק אני שומעת את קולו של איתי, הוא מדבר בטלפון, בטח מנסה לאשר את התוכנית הנוראית שלו. אני שונאת את עצמי שלמרות שהוא שיחק בי כמו בכלי במשחק השחמט שלו, שהוא בגד בי, ולמרות האכזריות הבלתי נתפסת שלו בקשר לחיים ומוות אני עדיין כמהה לו, עדיין נמשכת אליו, הלב שלי מסרב לקבל את הזוועות האלה ועדיין כואב לי כל כך להסתכל עליו, כאב פיזי בחזה. אני חייבת להתרחק ממנו. אני יודעת שלמרות שהוא הגבר היחיד שאי פעם אהבתי הוא גם הגבר שיגרום לי הכי הרבה כאב בחיי. אני לא מסוגלת להיות עם אדם כזה. הלב שלי לא יעמוד בזה. הדמעות זולגות על פניי ועוזרות לי להשלים עם ההחלטה שלי.
אחרי זמן שמרגיש כמו נצח, דימה מתיישב לידי ומדליק סיגריה. אני מניחה עליו את ראשי והוא מחבק אותי בידו הפנויה. "אני לא אוהב לראות אותך עצובה, אני לא רוצה שזה יהיה הזיכרון האחרון שלי ממך. אני מעדיף את המבט המזוגג כשאת גומרת" הוא אומר בחיוך שובב. אני צוחקת וחובטת בברכו. "איך אתה מצליח בכלל להתבדח כשאנחנו במצב הזה?" אולי הוא עוד לא הבין שהתכנית היא להעלים אותו, אולי אני אצליח לשכנע את אנטולי ואיתי שלא יהרגו את דימה, אני מנסה להריץ את כל האפשרויות בראשי כשדימה מפתיע אותי בדבריו "אני כבר הבנתי מה התכנית, למרות שדיברו בעברית, לא היה קשה לנחש"
YOU ARE READING
אהבה בין הכוונות
Actionהגיע למקום ראשון ב#אקשן אלכס מגלה שאמא שלה נרצחה באחת מהפעולות שלה כסוכנת מוסד בארץ זרה. בגלל הדימיון שלה לאמא שלה היא הופכת בן לילה למטרה של מדינת אויב. איתי הוא סוכן מוסד שהורד בדרגה בעקבות פעילות שהשתבשה במדינת אויב, התפקיד החדש שלו הוא להיות שו...
