אהבה בין הכוונות

פרק 5- אלכס

זה היה הלילה הקשה בחיי, השיחה עם איתן התרוצצה בראשי פעם אחר פעם. הלוואי וזאת הייתה איזה מתיחה מעוותת ולא מצחיקה, אבל בתוך תוכי אני יודעת שכל מילה של איתן הייתה אמת. זה סידר לי כל כך הרבה שברים בראש, הנסיעות הארוכות, הנשק בכספת שהיא אמרה לי שזה רק להגנה עצמית, שבבי שיחות ששמעתי לאורך השנים.. פתאום הכל מסתדר. העיניים שלי כבר אדומות ומפולות אחרי הלילה הנוראי הזה, אני תשושה ומרגישה שאני נכנעת לשינה המיוחלת.. רעש מהמטבח מעיר אותי בבהלה, אני מתרוממת מהמיטה במהירות. איתן לא אמר משהו על שומר אתמול? אני מנסה להיזכר, אני מחפשת מסביבי מה יכול לעזור לי ולוקחת את הדבר הכי קרוב שאני רואה.
אני מתקרבת בזהירות למטבח ורואה גבר גבוה ורחב בגבו אלי מחטט לי בארונות המטבח.. גנב. הפניקה חונקת אותי, הטלפון שלי במטבח לידו כך שאין לי איך להזעיק עזרה. על החיים ועל המוות...
אני רצה בהיסטריה אל עבר הגבר בצעקת לחימה לפני שאני מצליחה להנחית עליו אפילו מכה רחת הוא מסתובב תופס בידיי מסובב אותי כשהוא אוחז בידיי בחוזקה ומצמיד אותי אל גבו.
״מה את חושבת שאת עושה?״ הוא נוהם עלי בעצבים..
״ תעזוב אותי אני אהרוג אותך..״ אני משתוללת בין ידיו ומנסה להתנתק
״עם מה בדיוק? עם בייביליס?״ אני מרגישה את חזהו רועד כשהוא צוחק עלי.
״עזוב אותי. בבקשה.. אין לי כאן שום דבר בעל ערך חוץ מהפלאפון שלי פשוט תקח אותו וזהו״ אני מתחננת בקול מובס ועייף.
״את חשבת שאני גנב?״ הוא שואל בזעף ומשחרר אותי מהאחיזה החונקת שלו
״אתה לא? אז מי אתה?״ אני רועדת וצועדת לאחור רחוק ממנו.
״למה שגנב יחטט לך בארונות המטבח? איפה ההגיון שלך?״ הוא צוחק עלי? אני מרגישה את הכעס שמבעבע בי.
״פאקינג. תענה. לי. מי. אתה״ אני מדגישה כל מילה וחושפת שיניים השיער שלי פרוע מול פניי.
״אני מבין שאיתן לא הספיק לדבר איתך. אני איתי המאבטח שלך״ הוא עונה באדישות מחרפנת לא מתרגש בכלל מהעצבים שלי. אני מסתכלת עליו מלמטה למעלה, הוא נראה טוב, בעצם הוא נראה כמו דוגמן. הוא גבוה נראה לי 1.85, גופו שרירי, לסת מרובעת מעוטרת בזיפים קצרים, אף חד ועיניים בצבע כחול כהה מהפנט, שער שחור קצר, קצוץ בצדדים וארוך יותר בקודקוד. הוא פשוט יפייפה. לבוש בטישרט וג׳ינס שחורים. אני לא מצליחה להסיר ממנו את מבטי הוא פשוט ממגנט.
הוא מכחכך בגרון וגורם לי לנתק את המבט ממנו מובכת ומסמיקה שבהיתי בו זמן ארוך ״אז איפה יש כאן קפה?״ הוא שואל לא מתרגש שהפשטתי אותו במבטי, בטח הוא רגיל...
אני מוציאה לו כוס וקפה שחור ומניחה על האי שבמטבח ליד התמונה של אמר שלי ושלי מטקס סיום י״ב והמציאות פתאום נוחתת עלי, דמעות עולות בעיניי ואני רצה לחדרי כדי לא להתפרק לגמרי מול אדם זר.