פרק 2- איתי

807 27 0
                                    

אני מוציא את כל האגרסיות שלי על שק האגרוף, חבטה אחרי חבטה להתיש את הגוף כדי שהמחשבות יעלמו. העיניים שלה רודפות אותי ולא נותנות לי מנוח. אני מרגיש יד קרירה עם הכתף המיוזעת שלי
אני מסיר את האוזניות ומסתובב אל הפרצוף המחייך של מור.
״מה קורה ׳מגנט׳? לא התראינו שנים״ הגוף שלי מתכווץ כמו כל פעם שאני שומע את הכינוי המקולל שהדביקו לי בארגון.
״הכל טוב אחי. מאז הפעילות באיראן לא? פאק איזה תקופה..״ שנינו צוחקים כשאנחנו נזכרים בשטויות שעשינו כסוכני מוסד טריים.
״אז מה אתה עושה פה?חשבתי שהפעילות בצרפת בשיאה״ שואל מור.
הדקירה בחזה מפתיעה אותי אבל כמו תמיד אף אחד לא יכול לשבור את הפוקר פייס שלי. ״השהו אותי מהתפקיד אני נכנס היום לשימוע״
הפרצוף המופתע של מור מלמד אותי שהשמועה לא התפשטה בארגון וששמרו על התקרית בדיסקרטיות.
״שימוע לסוכן המצטיין?!? מה עשית אחי?״ אני שמח שדאגו למדר את הנושא ומתכוון להשאיר את זה ככה אפילו שמור הוא אחד מהחברים הקרובים עדיף בינתיים שיידע כמה שפחות..
״עזוב אחי זה מסווג לא רוצה לסבך אותך. אבל תסמוך עלי שאני אחזור לשטח בזמן שיא״ אני מזייף את החיוך חסר הדאגות שלי ומור קונה את זה.
״מה איתך אחי? מה חדש?״ אני מנסה להעביר נושא, ״אני יוצא לפעילות מחרתיים, זה לא אמור להיות משהו ארוך הפעם״ הוא מתנשף בייאוש.
״מה קרה משהו עם מאיה?״ אני מתעניין
״ מפעילות לפעילות אנחנו רק מתרחקים. קשה לה לקבל את אופי העבודה שלנו, ותכלס אני מבין אותה גם אני הייתי כל היום אכול מדאגה אם היא הייתה בארץ זרה, חשופה לסכנות, בלי יכולות ליצור קשר באופן קבוע למשך חודשים. איזה מין חיים אלה?״
״אתה זוכר מה אמר לנו אמנון בקורס? המשימה הכי קשה שתהיה לנו זה למצוא אישה מספיק חזקה לסבול אותנו ואת העבודה שלנו ולהקים איתה משפחה. אם מאיה היא ה-אישה שלך אז תתגברו על התקופה הזאת, גם כל הנשואים אומרים שזה נהיה קל יותר אחרי הנישואים כי אפשר לשתף יותר והיא אפילו תתלווה אליך לחלק מהפעילויות הקצרות״
״אני מקווה שנגיע לשם מגנט״. אני מסתכל בשעון ומבין שנשארה לי רק חצי שעה לשימוע, אנחנו קובעים להיפגש לבירה השבוע ונפרדים בחיבוק.

״איתי בראל, התכנסנו כאן בעקבות חריגה שלך מההנחיות, סיקול משימה בעלת חשיבות גבוהה לביטחון המדינה...״ אני שומע במעומעם את מנהל אגף המבצעים אבל הראש שלי במקום אחר העיניים שלה רודפות אותי, הדמעות שלה, הקול המלטף שלה שמתחנן לעזרה. לפתע אני שומע כחכוך גרון ואני מסתכל על מני המנהל הישיר שלי שמביט בי במבט נוזף שמחזיר אותי למציאות.
אני עונה על כל השאלות ששואל אותי דן ראש אגף המבצעים ומודה באשמתי.
מני פונה אלי  ״איתי כולנו היינו צעירים ואני יכול להבטיח לך שאין פה שום סוכן ותיק שלא פיתח רגשות באחת המשימות שלו, כולנו מבינים הרבה יותר ממה שאתה חושב את מה שקרה לך שם״
דן מוסיף ואומר ״ובגלל כל מה שמני אמר אתה מושהה רק לשנה מהשטח ולא נענש באופן חמור יותר. אנחנו יודעים כמה שאתה סוכן טוב ומעריכים מאוד את עבודתך אבל אנחנו חייבים להבטיח שמקרים כאלה לא יקרו שוב״
אני מהנהן ומחכה כבר שהסיוט הזה יגמר.
אחרי עוד עשר דקות ארוכות של בלבולי מח דן מעדכן אותי שאקבל בימים הקרובים משימה מקומית ופשוטה ובכך אנחנו מסכמים את השימוע.
זאת הולכת להיות שנה ארוכה...

אהבה בין הכוונותWhere stories live. Discover now