פרק 44- איתי

530 21 1
                                        

"תורידו את האקדחים" היא צועקת ואנחנו מיד מצייתים לה

"עכשיו שכבר בדקתם למי יש יותר גדול אפשר לשבת לדבר?" היא אומרת ומנסה להסוות את הרעד שעובר לה בגוף. היא לא התרגלה עדיין למראה הנשקים השלופים.

"מה קורה פה לעזאזל?" אני שומע את מתן באוזנייה ולא מגיב, לא רוצה לחשוף אותו עדיין.

"איתי בבקשה, תשב ותקשיב למה שיש לו לומר" על מה היא חושבת שיש לנו לדבר? היא השתגעה? הם שטפו לה את המוח בזמן הזה שהיא הייתה בחזקתם. אין אפשרות אחרת.

"אלכס אל תתערבי ותעמדי מאחוריי" אני צועק בעצבים. אני כבר על הקצה, היא חייבת להפסיק לסכן את החיים שלה.

הצחוק של אנטולי מעביר לי צמרמורת בגב "אז כמה זמן אתה כבר מאוהב בבת שלי?" אנטולי שואל בלעג ואני סוגר את הלסת שלי בכזאת עוצמה שאני חושש שהשיניים שלי יישברו.

"תפסיק לדבר שטויות ואל תתגרה בו, יש לו חברה אחרת שהוא אוהב הוא לא כאן בשביל זה" היא מסתובבת לכיוון אבא שלה ועונה לו בעצבים. נדמה שנוצרה ביניהם מעין מערכת יחסים, לא מערכת יחסים של אב ובת יותר כמו דוד רחוק. אני מנסה לפענח את הסיטואציה שנקלעתי אליה. אני מתעלם מהמילים של אלכס שהן לא רלוונטיות כרגע, אני יודע שאני פוגע בה יותר כשאני לא מכחיש את דבריה. אבל אני מעדיף לשמור את הקלפים קרוב אלי עכשיו. הם לא צריכים לדעת שאלכס חשובה לי יותר מידי.

"אוקי אוקי, בוא נשב לדבר" הוא מרים את ידיו בסימן של כניעה ומסתובב כדי לשבת על הספה. אני והבחור השני עדיין עומדים עם נשקים שלופים. אלכס פונה אליו באנגלית ״״בבקשה דימה, אמרתם שרק נדבר. הבטחת לי" היא אומרת ומתקרבת אליו, יותר מידי קרוב לטעמי. הוא מסתכל לתוך עיניה ונראה שהוא נרגע, היא מצליחה להשפיע עליו. אני לא אוהב את מה שאני רואה אבל אני מנסה שלא לחשוף את רגשותיי אני מסיט את עיני לכיוון אנטולי שנראה כמו אומד את תגובתי לסיטואציה שמולנו.

"מגנט אני נכנס. בוא נסיים עם הקרקס הזה וננטרל את שניהם" מתן אומר לי באוזנייה

"יש לכם חמש דקות לומר לי מה שאתם רוצים לומר" אני אומר כדי למנוע ממתן להיכנס. ומתקדם לכיוון הכורסא שמול אנטולי.

אלכס ודימה באים ומתיישבים גם הם. המתח בחדר מורגש, הכל נפיץ ויכול להשתנות בכל רגע. אני ואנטולי מצליחים לשמור על פני פוקר אבל דימה מזיע במצח והגוף שלו משדר לחץ.

"איתי או מגנט איך אתה מעדיף שאני אפנה אליך?" אנטולי שואל

"בוא נדלג על דיבורי הסרק ותגיע לעיקר" אני חותך את הבולשיט. הוא משתתק בוחן את פניי והמשפט הבא שהוא אומר מפתיע אותי.

"אני יודע שאתה בטוח שפענחת כבר הכל, אבל לא הכל כמו שזה נראה. אני לא הרגתי את אנה" הוא מסתכל בעיניי. אני לא סומך עליו אבל כנות נשקפת מעיניו

אהבה בין הכוונותWhere stories live. Discover now