פרק 51- אלכס

218 17 0
                                    

אני נכנסת לחדר הכושר מניחה את התיק בלוקר שלי, מורידה את הג'קט ונשארת עם חזיית ספורט שחורה וטייץ תואם. תוך כדי שאני סורקת את החדר לאתר את אמיר, אני אוספת את שיערי לקוקו גובה, ומתחילה לקלוע ממנו צמה. אני מרגישה הרבה מבטי זימה שמכוונים אליי ממתאמנים ואני נהנת מתשומת הלב והולכת בביטחון לכיוון ההליכון שבקצה החלל. 

כצפוי, אחרי שלוש דקות על ההליכון אמיר נעמד על ההליכון לידי. אנחנו בקצה החלל ואין לידנו מתאמנים נוספים. אני ממהרת לפרט לו את כל מה שקרה אבל הוא לא ממהר להגיב. מעניין מה עובר לו בראש. עדיין לא הספקתי אפילו לבקש שירחיק את איתי ממני ככל שאפשר.

אחרי שתיקה של חמש דקות ארוכות הוא פותח את פיו ואני קופאת "אנחנו צריכים להעלות הילוך, קיבלנו מודיעין מאוד מקומות שהפגנות הענק רוצות להסיח את דעתנו מדבר גדול אחר שהולך לקרות. אולי פיגוע"

"אני לא יודעת אם אוסטין מסוגל להיות מעורב בתכנון פיגוע. מה לעזאזל האינטרס שלו לעשות דבר כזה? מה המניע?" אני שואלת את מה שמטריד אותי כבר הרבה זמן

"אוסטין מעורב הרבה יותק עמוק ממה שאנחנו יודעים. אם הגיעה אליו הוראה ישירה מהאימאם אז הוא עמוק בתוך החרא. אל תהיי תמימה ואל תפחיתי בערכו. את חייבת להתקרב אליו יותר. להביא לנו משהו קונקרטי" הוא נוזף בי וגורם לי להרגיש שאני לא מספקת הסחורה. הא מאוכזב ממני. בטח הוא ציפה לתוצאות יותר טובות ממה שהבאתי עד עכשיו. הקצב שלי לא מספיק טוב.

"אני הולך לעשות שיחת טלפון חשובה וניפגש בחדר הקבוע לשיעור קרב מגע עוד עשר דקות" הוא לא מחכה לתשובה שלי ומתרחק ממני

אני מגבירה את המהירות על ההליכון ומתחילה לרוץ, איך אני אגרום לאוסטין להיפתח אלי יותר? אולי אני צריכה להיות "תלותית" יותר ולנסות להיצמד אליו כל היום. ואולי אפילו להישאר לישון אצלו בכל הזדמנות, אני מאמינה שככה אני איחשף ליותר מידע עליו, או לפחות אצליח להאזין לשיחותיו ולראות עם מי הוא נפגש. אני מתכוונת להוכיח לכולם שהתפקיד הזה מדויק עבורי, שאני מסוגלת לעשות אותו. שאני חדה וטובה כמו אמא שלי. אמא תעזרי לי, תכוויני אותי, אני צריכה ללחוץ את אוסטין לשתף אותי יותר מבלי לגרום לו לחשוד.

"קמילה למשרד הקבלה" הקול שקורא לי מבעד לרמקול של מכון הכושר מעיר אותי מהרהורי. ואני ממהרת למשרד. אני חייבת לומר שהוא מתמיד, ולא מפספס שום שיחה. כל שבוע באותו יום ובאותה שעה. אני מחייכת לפקידת הקבלה שמכווינה אותי לחדר הפנימי של האחראית. אני מושכת את השיחה ומוודאת שהמזכירה ירדה מהקו.

"מה שלומך אלכס?" קולו של אנטוני נשמע בטוח ומצליח להרגיע אותי. מי היה מאמין שהקול של אבא שלי יצליח להרגיע אותי

"בסדר איך אצלכם?" אני עונה כמו תמיד, קצר וקר.

"לא פשוט. היה לי שבוע קשה, אבל אם הצלחתי להתקשר זה אומר שהכל בשליטה. איך בלימודים?" הדאגה אליו מפתיעה אותי כל פעם מחדש. הוא יכול להיחשף בכל שנייה, והוא מסכן את עצמו מידי שבוע כדי לשאול לשלומי

אהבה בין הכוונותWhere stories live. Discover now