הנסיעה לחוף אכזיב מרגישה לי ארוכה מתמיד, הכל מאותת לי שמדובר במלכודת. אבל אני חייב לוודא מה המידע שהחביאה אנה. זה בוודאי משהו רציני אם גם המוסד וגם הפס"ב רודפים אחרי זה. אולי המידע הזה יגרום לי להגיע לאלכס. אולי אשתמש בו בקלף מיקוח. אני חייב להשיג את המידע הזה לבד, אם דן יהיה מעורב, הוא בטח לא יסכים להשתמש בו כקלף מיקוח, הוא יחשוב קודם כל על האינטרסים של המדינה ואלכס תהיה נזק משני. אני כבר מכיר איך המערכת עובדת ואני לא מוכן להשאיר את אלכס בידיים שלהם. אני יודע שהיא לא תסלח לי לעלום על מה שעשיתי לה, התקרבתי אליה במטרה להשיג ממנה מידע. בגדתי באמון שלה כמו כל האנשים בחייה. גם אם היא תצליח לסלוח לי על הבגידה עם מישל, על הבגידה באמון שלה היא לא תסלח לי לעולם. ועדיין אני מוכן לעשות הכל כדי להציל אותה, אני מקריב את העבודה שלי ומסכן את חיי בלי למצמץ פעמיים. היא לא הייתה אמורה להיות חלק מהבלגאן הזה, היא תמימה מידי.
כשאני מגיע לחוף אכזיב אני נכנס למשרד הקבלה, מברכת אותי לשלום אישה נאה בשנות השלושים לחייה אני מניח, מעולה זה הזמן להפעיל את הקם של 'המגנט'. אני פורש את החיוך המפורסם שלי על הפנים, החיוך שאני יודע שממיס את כל הבחורות וזוכה לחיוך בחזרה.
"ברוכים הבאים לגלמפינג חוף אכזיב" היא מחייכת חיוך פלרטטני
"צהריים טובים גלי" אני נשען עם מרפקי על הדלפק ומעביר מבט איטי על גופה. אני יודע מה זה עושה לה. היא מהדקת מעט את רגליה וקצה נשימותיה מתגבר. כשאני חוזרת עם מבטי לעיניה היא מתעשטת
"איך אתה יודע את השם שלי" היא שואלת קצרת נשימה
אני מצביע על תג השם שלה עם חצי חיוך. זה פשוט קל מידי.
הא מצחקקת במבוכה "אה נכון איזה מטומטמת" ומניחה את ידיהה בעצבנו על הדלפק
"אל תקראי לעצמך ככה, הייתי קורא לך בהרבה שמות אבל מטומטמת זה לא אחד מהם" אני מסתכל לתוך עיניה החומות. היא מסמיקה ומכחכחת בגרון
"אין אני יכולה לעזור לך מר..."
"עומרי" אני משלים אותה, "אחותי הקטנה הייתה פה שבוע שעבר ושכחה באוהל צמיד שממש חשוב לה. אז באתי לבדוק אם מצאתם אותו"
"יפה מצידך לעזור לה" היא אומרת בחיוך "בוא נבדוק אם מצאו משהו בחדר אבדות" היא הולכת לחדר שמאחורי הדלפק וחוזרת אחרי מספר דקות עם שני צמידים בידיה "זה אחד מאלה?" היא שואלת
"לא, זה צמיד בצבע כסף, עם פרפר ורוד מיהלומים עליו" אני ממהר לענות
"אני מצטערת לא מצאנו משהו כזה באוהלים" היא אומרת. אני מכניס את שני ידיי לכיסי הג'ינס, יודע בדיוק לאן העיניים שלה נמשכות. "וואו היא תשגע אותי עכשיו לקנות לה חדש, אין לי כוח לכאב ראש הזה" היא מצחקקת בתגובה. "אולי אפשר ללכת לעשות בדיקה מהירה באוהל שלה? רק לוודא שזה לא נפל מתחת למיטה או משהו כזה" אני קורץ לה והיא שוב מסמיקה.
"איזה אוהל היא הייתה?" היא שואלת ופונה לכיוון המחשב. "שנייה אני אשאל אותה" אני עונה ומוציא את הפלאפון, מקליד הודעה לאף אחד ומחכה כמה שניות "היא אומרת שהיא לא זוכרת את מספר האוהל אבל שזה היה בשורה הראשונה לכיוון הים" אני מחזיר את הטלפון לכיס ומוודא שהאקדח שלי במקום ולא נגלה לעיניה.
"אוקי, מה השם שלה אני אחפש את מספר האוהל שהיא שהתה בו" היא מנסה למצוא פתרון ולעזור לי.
"אנה פישר" אני אומר ומחכה לראות מה היא תגיד. אני מקווה שאנה השתמשה בשם האמיתי שלה כשהזמינה פה מקום
"אתה בטוח? זה מראה לי שאנה הייתה פה בפעם האחרונה לפני חודשים" היא אומרת ואני מחייך בתגובה. "בטח הפעם ההזמנה הייתה על שם החבר שלה, אבל לא משנה היא תמיד לוקחת את אותו האוהל. תראי במחשב, היא כל שנה באה בדיוק לא אותו האוהל" היא מחזירה את עיניה למסך ובודקת אם מה שאני אומר נכון. כשהיא רואה שאני צודק היא כבר לא חושדת.
"טוב יגיעו עוד חצי שעה בערך האורחים שהזמינו את האוהל הזה. אז נצטרך לעשות בדיקה מהירה בלי לבלגן את החדר" היא מזהירה ואני ממהר להנהן. אני צריך להיות לבד באוהל אבל אני כבר אאלתר משהו.
אנחנו מגיעים לאוהל מספר ארבע, היא נכנסת אליו ואני אחריה, אני מסתכל מתחת למיטה, בודר מתחת למזרון, מזיז את המיני מקרר ומחזיר למקום, מזיז את השידה הקטנה שליד המיטה אבל גם שם אין כלום. גלי מנסה לעזור לי ובודקת מתחת לשטיח. אני פותח את הארון הקטן שבאוהל, מוציא את הכריות והשמיכות גלי קוטעת את החיפוש בשאלה "למה שהצמיד יהיה בתוך הארון?" היא שואלת ומשלבת את ידיה על החזה בחוסר סבלנות. "אני מעדיף לבדוק הכל אם אני כבר פה" אני מסביר באדישות. "את יכולה בבקשה לבדוק אולי זה נפל בכניסה לאוהל" אני מנסה להרחיק אותה קצת כדי שאוכל להמשיך את החיפוש בשקט. היא מתקדמת לכיוון היציאה "טוב אבל כשתסיים להחזיר את הדברים לארון נחזור לדלפק הקבלה".
"כן המפקדת" אני מצדיעה לה עם קריצה. היא צוחקת ויוצאת מהאוהל אני חוזר לארון ומעביר את האצבעות על דפנותיו, כלום לעזאזל. אני נשעם על תחתית הארון כשי להתרומם, ושומע את הארון חורק, אני דופק בו עם האגודל, זה שנשמע חלול, יש פה תחתית כפולה. בינגו. אני מצליח לפרק את המדף התחתון במהירות, מוציא ממנו קופסת מתכת קטנה ודוחף אותה במהירות לכיס מכנסיי. אני מחזיר את הארון לקדמותו בדיוק שגלי נכנסת שוב לאוהל.
"מצטערת לא מצאתי את הצמיד" היא אומרת
"גם אני לא" אני אומר ומזייף פרצוף מאוכזב
"כנראה שבכל זאת תצטרך לקנות לה חדש" אני צוחק בתגובה ומסכים איתה.
אני נפרד מגלי וממהר לרכב , מוציא את הקופסא מהכיס ופותח אותה, בתוך הקופסא יש כרטיס זיכרון. אני ממהר לפתוח את הלפטופ שלי ולהכניס את הכרטיס כדי לבדוק מה המידע שאנה הסתירה. עולות המון תיקיות לפי תאריכים. אני מחפש את התאריך המאוחר ביותר ופותח את התיקייה. אני פותח את צילומי המסמכים שהיא אספה ועובר עליהם במהרה, ורואה שיש אודיו של הקלטה אני מחבר את האוזניות ומפעיל את ההקלטה.
פאקקקק צדקתי, יש אצלנו סוכן כפול. היא לא אומרת במפורש במי מדובר ואני גם לא מצליח להבין של מי הקול השני בהקלטה. אני צריך לעבור על כל התיקיות כדי להצליח להבין את התמונה המלאה. אני ממהר לסגור את המחשב ולצאת מהחניון של החוף לכיוון הבית שלי.
אלכס אני קרוב, אני מרגיש את זה.
YOU ARE READING
אהבה בין הכוונות
حركة (أكشن)הגיע למקום ראשון ב#אקשן אלכס מגלה שאמא שלה נרצחה באחת מהפעולות שלה כסוכנת מוסד בארץ זרה. בגלל הדימיון שלה לאמא שלה היא הופכת בן לילה למטרה של מדינת אויב. איתי הוא סוכן מוסד שהורד בדרגה בעקבות פעילות שהשתבשה במדינת אויב, התפקיד החדש שלו הוא להיות שו...
