אני מכניס לחגורת המכנסיים שני אקדחים, ולתיק m-16 עם מחסניות, 2 רימונים, וסכין ציידים ליתר ביטחון.
"אנחנו יוצאים למלחמה ולא ידעתי?" אני מסתובב לשמע קולו המגחך של מתן.
"אנחנו? אני הולך לבד" אני מתקרב וטופח לו על הכתף ״אחי תודה על כל העזרה עם מישל, אני מעריך את זה, אבל אני צריך לעשות את זה לבד"
"סבבה אחי, רק תעדכן את דן. ההוראות שקיבלתי הן שונות. הבנתי שאנחנו צמודים במבצע הזה" הוא אומר ומתחיל להתחמש. אני מכווץ את אגרופיי בעצבים ומוציא את הטלפון בתסכול מהג'ינס, מחייג לדן.
"משהו דחוף?" הוא עונה
"כן, תשחרר את מתן מהמבצע. אני עושה את זה לבד" אני קובע בטון לא מתפשר
"אני מציע לך להרגיע את הטון. אני מחליט על המבצע הזה, ואתה מתחיל להתבלבל" אני נושם עמוק ומרגיע את עצמי. האגו של דן גדול יותר מהשמש וזאת לא הגישה שאני צריך לדבר איתו
"דן היא רק עם שני שומרים, אני מבטיח לך שאין צורך בעוד לוחם. אנחנו סתם נסכן אותו" אני מנסה שוב ורואה את מתן משלב את ידיו באי רצון ומאזין לשיחה.
"תשאירו אותנו לבד" אני שומע את דן מבקש מכל מי שנמצא איתו במשרד
"תקשיב איתי, זה לא שאני לא מעריך אותך כלוחם, אני מכיר את היכולות שלך. אבל אני מכיר גם את החולשות שלך. ואתה שוב מעורב רגשית יותר מידי במבצע. אני חייב עוד מישהו איתך כדי ששיקול הדעת שלך לא יפגע. המבצע הזה חשוב מידי" הוא אומר בטון לא מתפשר, אני מרגיש את המילים שלו כמו סכין בגבי שמוציאה את כל האוויר מהחזה שלי.
הוא מזלזל במקצועיות שלי, אבל למען האמת נתתי לו את כל הסיבות לעשות את זה. עשיתי דברים בדרכים לא כשרות במבצע הזה בדיוק כמו שקרה במבצע בפריז. במקום להוכיח את עצמי אחרי המשימה שדפקתי בפריז אני רק מראה לו שיש לי דפוס בעייתי. אני דופק את הקריירה שלי, ובשביל מה? אלכס אפילו לא תסכים להסתכל עליי אחרי כל מה שקרה עם מישל. אבל אני יודע שאני בחיים לא אסלח לעצמי אם אני לא אמצא אותה ואחזיר אותה לביתה.
מתן מסמן לי לסיים את השיחה, "הבנתי. תקבל עדכונים במהלך המשימה ממתן" אני אומר בקול רגוע שלא משקף את סערת הרגשות שעוברת עליי ושאני בטוח שמתן מזהה.
"איתי, אני סומך עליך. אל תאכזב אותי" במילים האלה הוא מסיים את השיחה. העלבון שוטף את גופי. הוא הרגיש צורך לומר לי לא לאכזב אותו, כאילו זה כבר לא ברור מאליו. הוא כבר לא סומך על שיקול הדעת שלי.
"אחי, אתה מפקד המבצע. הכל עליך, אני רק כאן לגיבוי במידה ודברים יסתבכו. אתה יודע שאני איתך תמיד במאה אחוז. אין לך ממה לחשוש" מתן אומר וקורא אותי כמו ספר פתוח.
"תודה, בוא נצא לדרך" אני אומר בתבוסה.
אנחנו מעבירים את הדרך לנקודת הציון בדממה, כל אחד מתרכז במשימה שלפנינו. אני נוהג להתכנס בעצמי לפני משימה, מעין מדיטציה פנימית שמאפשרת לי להיות מרוכז ומפוקס במשימה ככל שניתן. אני חייב לנתק את הרגשות ולעבוד כמו רובוט במיוחד אחרי השיחה עם דן. הקריירה שלי היא הדבר הכי חשוב לי בחיים ואני לא יכול לחרבן את זה.
YOU ARE READING
אהבה בין הכוונות
Actionהגיע למקום ראשון ב#אקשן אלכס מגלה שאמא שלה נרצחה באחת מהפעולות שלה כסוכנת מוסד בארץ זרה. בגלל הדימיון שלה לאמא שלה היא הופכת בן לילה למטרה של מדינת אויב. איתי הוא סוכן מוסד שהורד בדרגה בעקבות פעילות שהשתבשה במדינת אויב, התפקיד החדש שלו הוא להיות שו...
