אהבה בין הכוונות

פרק 6- איתי

עברו שבועיים שאלכס בקושי יצאה מחדרה היא לא מחליפה איתי מילה, לא קיבלה אורחים ובקושי אכלה משהו. המצב הזה מתחיל להימאס עלי. פאקינג בייביסיטר.
אני מכין לי את הקפה השלישי להיום אולי זה מה שיעזור לי להתעורר. רעש של פתיחת דלת הופך אותי לדרוך בשנייה ואני מייד שולף את האקדח מחגורת הנשק. איתן נכנס לסלון עם שקיות לא מתרגש מהאקדח שמכוון עליו.
״למה אתה לא מתקתק?״ אני שואל ומחזיר את הנשק לחגורה.
״מה שלומה? כבר יצאה מהחדר היום?״ הוא מתעניין ופורק את הקניות.
״אותו דבר בדיוק. תגיד אין לה חברים בכלל? משפחה? משהו?״ אני מרחם עליה, היא כל כך בודדה, בגיל כזה צעיר להרגיש בודד יכול להיות הרסני.
״משפחה אין לה אבל ממה שאני זוכר יש לה 2 חברים טובים. הם מנסים ליצור איתה קשר ושולחים לה הודעות אבל היא ניתקה קשר לחלוטין. אני מתחיל להיות מודאג״ הוא משפשף את עורפו בייאוש, הוא מרגיש אשם.
״את האמת עם כל הצער על מצבה של אלכס אני מרגיש מיותר, לא זיהיתי שום סכנה ואתם גם ככה במעקב על הטלפון שלה. אולי כדאי שנסיים עם הסיפור הזה וניתן לה את הזמן שלה להתגבר על האובדן שלה״ אני אומר בפעם השלישית לאיתן ומקווה שהפעם הוא יאשר להפסיק עם השטות הזאת.
״נמתין עוד כמה ימים, אם לא יהיה איום גלוי נסיים את המשימה שלך״ סופסוף אני מחייך חיוך מרוצה.

באופן מפתיע אלכס יוצאת מהחדר, שוב בקושי לבושה עם מכנסונים קצרצרים שכל התחת שלה החוץ וגופיה בלי חזייה, אני לא מבין אותה היא לא מודעת לאיך שהיא נראית או שפשוט ממש לא אכפת לה שיש גברים איתה בבית? שערה הבלונדיני אסוף בצורה מרושלת, היא נטולת איפור, עיניה הכחולות נפוחות ואדומות מבכי ועדיין היא יפייפיה. כל כך דומה לאמא שלה שזה מדהים. ״היי איתן מה קורה?״ היא שואלת ושוב מתעלמת מקיומי. ילדה קטנה ומעצבנת. הוא מחייך אליה חיוך ומחבק אותה באהבה. ״אני בסדר ילדה יפה איך את? מתאוששת?״
היא מחייכת אליו חיוך שלא מגיע לעיניים ״יהיה בסדר״.
״הגיע הזמן שתצאי קצת מהבית ותיפגשי עם חברים שלך. הם בטח מודאגים״ היא מהנהנת ״אדבר איתם מחר״ היא מבטיחה.
״מחר יגיעו אלייך עורך הדין של הארגון והעובדת הסוציאלית. הם ידברו איתך על הצוואה וביטוחי החיים של אמא שלך. הם סידרו את הכל. אני יודע שזה הרבה לעכל אבל אני לא יכול לדחות יותר את הפגישה שלך איתם״ איתן מסביר.
״זה בסדר איתן. אני אפגש איתם. איך אישרו לפתוח את ביטוחי החיים אח אין תעודת פטירה? או קבורה?״
״לצערי הארגון כבר מתורגל במקרים כאלה, העורך דין יסביר לך הכל מחר״ הטלפון של איתן מצלצל וקוטע את השיחה שלהם הוא הולך לפינה ומדבר בשקט אני מצליח לקלוט את המילים ״דממת אלחוט בשבוע הקרוב״ מכיר מקרוב את המילים שאומרות שהסוכן נכנס עם סיפור כיסוי לפעולה והמפעיל מאשר שבוע של שקט ללא יצירת קשר מצידו. הקינאה מנכרת בי ואני מעיף מבט מתוסכל לאלכס שמנשנשת במבה ואין לה מושג מה קורה סביבה.
״את מתכוונת לצאת היום אלכס?״ אני שואל אותה בטון שיצא יותר עצבני ממה שהתכוונתי.
היא מסתכלת עלי בעיניים מוצרות, ולא עונה. היא פונה עם גופה לאיתן ועם גבה אלי ״מתי אנחנו מסיימים עם השטות הזאת של המאבטח?״ היא שואלת בעצבים. פשוט חוצפנית כאילו אני שמח להיות הבייביסיטר שלה. איתן מתכוון לענות ואני קוטע אותו ״גם אני לא מרוצה מהסידור הזה, תאמיני לי, אבל את לא צריכה להיות גסת רוח״ אני אומר בטון חותך שמבהיר שנמאס לי ממשחקי ההתעלמות שלה.
היא מסתובבת אלי מחייכת חיוך מתוק אני רואה שהיא מתכננת משהו ולא נראה לי שאני אוהב את זה ״תתארגן אנחנו יוצאים״.
שיט.