- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

1

-פרק מספר 1-
| נ.מ - היונגין |

״אני לא יכול לעשות את זה יותר!!״ צעקתי בהתנשפות.
״נוו היונגין היונג , רק עוד קצת!״ אייאן קרא בניסיון לעודד אותי להמשיך.
״אייש שיט~ כבד מידי , אין לי כוח״ נאנחתי והפלתי את המשקולות הענקיות האלו מידיי.
״אייש.. היונגין אתה בכיין! זה אפילו לא כבד!״ צאנגבין צעק לעברי והרים בידיו את המשקולות שלי.
״לא כבד? תכף נשברה לי היד. אתה לא דוגמא , אתה חזק יותר מכולנו״ אמרתי בכנות והתיישבתי לשתות מבקבוק המים שלי.
״תודה על המחמאה אבל זה לא אומר שאתה מוותר היונגין , אנחנו חייבים להיות בכושר במיוחד כשתכף ההופעות מתחילות..״ הוא אמר והנהנתי.
״אני יודע אני יודע , זה פשוט כל כך קשה.. האימונים האלה מתישים״ אמרתי ולגמתי בשנית מהמים שבידי.
״כמובן.. אבל רצית לנסות , אז באתי לעזור. בפעם הבאה האימון לא יהיה קל יותר היונגין היפיוף״ הוא אמר וגיחכתי קלות.
״מה שתגיד המאמן״ אמרתי בחיוך והתרוממתי על רגליי.
״אתה , בא איתי״ ליפפתי את זרועי סביב צווארו של אייאן והוא צחקק.
״לאן היונגין היונג״ הוא שאל.
״לאכול , אני גווע״ אמרתי והוא הנהן בהסכמה.

אני ואייאן מכירים עוד מיימי בית הספר.. מטורף ששוב נפגשנו בתור חברים ללהקה. אני אוהב אותו מאוד , הוא האח הקטן שתמיד רציתי. הכי נוח לי לדאוג לו וכיף לבלות איתו.. זה מרגיש טבעי.
הקשר שלנו מיוחד.. כנראה בגלל ההכרות המוקדמת שלנו.

״זה היה טעים..״ אייאן אמר והתיישב על הספה כשסיים לאכול.
״תודה היונגין היונג שאכלת איתי״ הוא אמר.
״אייש.. כזה חמוד!״ אמרתי ובלגנתי את כל שיערו עד שלא יכל לראות כלום.
״אייי היונגין היונג!״ הוא צווח בצחקוק.
״אייש! מה אתה עושה לו , תעזוב את הילד הקטן שלנו״ צאן הרחיק אותי מאייאן וצחקקנו בטירוף.
״היונגין היונג!״ שמעתי צעקה מתוקה שאת הקול אני כבר מכיר.
״ליקס.. שוב צבעת את השיער?״ שאלתי כשהוא התיישב לידי בספה והנהן.
״יפה???״ הוא שאל והניע את ראשו באגרסיביות מולי כדי להראות לי את הצבע.
״מאוד יפה! הבלונד מתאים לך הכי הרבה , למרות שהכל יפה״ אמרתי בצחקוק כשהוא סידר את שיערו.
״צאן היונג , אתה גם חושב? התלבטתי בין הבלונד לשחור.. אבל אני חושב כמו היונגין היונג״ הוא אמר ושאל את צאן לדעתו.
״כמובן , זה מאוד מתאים לך.. למרות שגם את השחור אני אוהב אבל תוכל לחכות איתו לסבב הופעות הבא״ הוא אמר וצחקקנו.
״אז? באת הנה רק כדי להראות לי את השיער שלך?״ שאלתי והבטתי בפליקס שמולי.
״מממ.. האמת , רציתי שתבוא איתי לאכול״ הוא אמר וחיכה לתשובתי.
״הלוו אנחנו גם פה!״ אייאן צעק לפליקס שצחקק.
״אני יודע , רציתי את היונגין היונג״ פליקס אמר ללא בושה וגיחכתי למשמע הכנות שלו.
״האמת שבדיוק אכלתי עם אייאן אבל אוכל לבוא איתך לאכול״ אמרתי והוא חייך כתודה.
״אז בוא!״ הוא צעק ומשך את ידי מהספה וצחקקתי.

״נו.. טעים?״ שאלתי כשהבטתי בפניו העדינות של פליקס.
״מאוד , רוצה?״ הוא שאל והפנה כפית של מרק לכיווני.
״לא זה בסדר.. תאכל בעצמך״ אמרתי בגיחוך והוא משך את כתפיו ואכל הכל.
״כל הפה שלך אדום מהמרק הזה״ אמרתי ושלחתי אצבע לנקות את פיו.
הוא הופתע קצת ממגעי אך חייך לעברי במתיקות.
״היונגין היונג.. תודה שבאת לאכול איתי״ הוא אמר והביט בי בעיניים בוהקות.
אייש.. זה הקטע של כולם היום להודות לי בצורה כל כך מתוקה?
״ברור.. יש סיבה שרצית שדווקא אני אבוא לאכול איתך?״ שאלתי בכנות.
״ממ.. לא ממש , זה פשוט כיף איתך אני מרגיש בנוח״ הוא אמר בחיוך וחייכתי בעצמי.
״אני שמח ליקס , אתה יודע שבתור ההיונג שלך אתה תמיד יכול לבוא אליי נכון?״ אמרתי והוא הנהן וחייכתי.

אני ופליקס מכירים מאז שהוקמה הלהקה.. שש שנים בערך.
אני קרוב לכולם בלהקה , כולם חברי נפש שלי , משפחה.
אבל לפליקס ואייאן תמיד היה לי חיבור שונה.
אייאן הוא כמו האח הקטן שלי , אני שמח לדאוג לו ולהיות קרוב אליו.
ופליקס? פליקס.. חשוב לי מאוד.
הוא בקושי מסתדר לבד כך שתמיד אחד מאיתנו הבוגרים צריך לעזור לו , יצא ככה שאני תמיד עושה זאת.
אוקיי.. לא יצא ככה , אני רוצה להיות זה שעוזר לו.
אנחנו שש שנים חברים.. שש שנים שבהם אני לא בטוח אם חבר ללהקה זאת ההגדרה המתאימה לו..
אני לא בטוח מה אני מרגיש אבל.. זה פשוט נעים להיות בקרבתו , מאז ומתמיד דאגתי לילד הזה , הוא חשוב לי מאוד.
כמו שעשיתי זאת עד עכשיו.. כך אמשיך.